מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות בקיבוץ

יולי ודליה כספי.
יולי ודליה כספי.
סיפורה של דליה כספי
שמי דליה אני סבתא של יולי נולדתי בשנת 1934 בעיר ת"א.בגיל שלוש, עברנו לקיבוץ אשדות יעקוב ושם גדלתי עד גיל 14.
כאשר הייתי בת 12 הורי אחותי ואחי עזבו את הקיבוץ להרצליה. אני העדפתי להישאר בקיבוץ עד גיל 14 עד שנת 1948 אשר בה הסתיימה מלחמת השיחרור.
ב 1943-4 כשפרצה מלחמת העולם השניה אבי התגייס לבריגדה היהודית, שצורפה לצבא הבריטי והוא לחם באיטליה.אימי בלה חרוזי נשארה בקיבוץ עם שלושה ילדים.  אני הבכורה במשפחה ואחותי הצעירה יעל ואחי הקטן מתי. מתפקידי היה לעזור לאמא בכל דבר ודבר.אימי הייתה בקיבוץ מחנכת ומורה מטפלת וגם רפתנית.
חגים בקיבוץ 
לקראת חג הפסח מן הראויי לדבר על מהות חגי ישראל בקיבוץ ועל חג הפסח.בקיבוץ חגגו את החג במשותף כל החברים, הילדים והאורחים שבאו מבחוץ.ההגדה של פסח חוברה והודפסה על ידי החברים בקיבוץ באופן שונה מההגדה המסורתית.לפי המסורת היהודית חג הפסח הוא החזיון ההיסטורי של יציאת מיצריים. צורת החג הנהוגה בחברה הקיבוצית היא שילוב הספור הההיסטורי של עם ישראל ביחד עם עם הצד החקלאי שהיה מפותח מאד בקיבוץ.  למרות השוני "החג נשאר חג חירותינו חג חירות העם והאדם".
תמונה 1
חינוך הילדים בקיבוץ היה שילוב של המחנכים בבבית ספר וההורים. הילדים נשמו את האווירה בחדר הילדים ואת האווירה בחדר ההורים. חגיגת ראש השנה בגני הילדיםדודי יצחק מאור שהיה חבר קיבוץ הוזמן לגן הילדים בשביל לספר על ראש השנה..יצחק היה מחנך משפטן ואיש אשכולות  שנולד בלטביה. הוא סיפר לילדים איך נהג לחגוג את ראש השנה בעיר מולדתו ריגה. הוא ואביו נהגו ללכת לבית הכנסת לתקוע בשופר.  הילדים ישבו מהופנטים והקשיבו לכל מילה ממלותיו מכיוון שלא הכירו את המושגים בית כנסת שופר וספר תורה שלא היו קיימים אז בקיבוץ.
הילדים במלחמת השיחרור
בחמישה עשר למאי 1948 החלו הקרבות בעמק הירדן והוחלט להוציא את הילדים מכל הקיבוצים עד יעבור זעם.אותנו ילדי אשדות יעקוב הוחלט להעביר לקיבוץ יגור.כדי שהאויב לא יבחין בנו היציאה מהקיבוץ התבצעה בלילה בחשכה.הלכנו בשורה עורפית בחושך דרך המושבה מנחמייה ומשם טיפסנו במעלה השביל בהרי הגליל התחתון עד שהגענו למושבה יבניאל.אני זוכרת שבדרכנו ראינו איך המטוסים הסוריים מפציצים את העיר צמח.היינו מפוחדים אך ממושמעים ושקטים. בשש בבקר סוף סוף הגענו ליבניאל. ביבניאל חיכו לנו האוטובוסים שלקחו אותנו לקיבוץ יגור.
חינוך משותף
עיקרון החינוך המשותףחינוך הילדים בקיבוץ היה שילוב של המחנכים בבבית ספר ובבית הילדים יחד עם ההורים בבית ההורים.  הילדים נשמו את האווירה בחדר הילדים ואת האווירה בחדר ההורים.דאגתה של התנועה הקיבוצית הייתה לחינוך הילדים.הדבר נבע מעיקרון החינוך המשותף, אהבת האדם ודאגה לזולת.אני זוכרת שילדי החוץ שהגיעו אלינו היו שונים מאד מאיתנו ולכן לא זכו מאיתנו ליחס אוהד וחבל.. היום אני יודעת שהיינו צריכים להתייחס אליהם יותר בהבנה ובסובלנות. את זה לא הסבירו לנו כנראה שהיינו ילדי תנובה מפונקים.כמו כן מבחינה חומרית לא חסר לנו דבר בקיבוץ, לעומת הילדים שבעיר שעברו תקופה קשה.
לינה משותפת בקיבוץ 
בעית הלינה המשותפת בקיבוץ נהגו לישון הילדים בנפרד מהוריהם. אנחנו ישנו בבית הילדים. והרינו ישנו בביתם. בתור ילדה לא אהבתי את החוויה הזו – ואפילו "סבלתי" , ניסיתי להילחם במנהג זה והייתי "בורחת" כל לילה מבית הילדים לבית הורי.לשימחתי עם השנים גם עיקרון הלינה המשותפת נעלם מחיי הקיבוץ בהדרגה – לרווחת כולם.
תקופת הצנע 
באותו זמן שאחרי מלחמת השחרור 1949-50- היה מחסור גדול במוצרי מזון בסיסיים והתקופה נקראה נקראה תקופת הצנע. המחסור נבע מגידול האוכלוסיה המהיר עקב גל העליה הנרחב באותה תקופה, ומהמשאבים הכלכליים הדלים שהיו בישוב בתקופה זו. היה צורך להתחלק במזון שהיה עם כלל האוכלוסיה וכדי לעשות זאת בצורה שוויונית הנהיגו קיצוב במזון על ידי התלושים.
לסיכום, ניסיתי לשלוף קמצוץ מחיי ילדותי בקיבוץ אשדות יעקוב שבו גדלתי מגיל 3 עד גיל 14 בשנים 1937 1948.אני יולי כספי ותוך כדי העבודה עם סבתא דליה למדתי על ילדותה בקיבוץ.

מילון

נוטר
שוטר יהודי ששרת בתקופה שלפני מלחמת השיחרור

ציטוטים

”החג נשאר חג חירותינו, חג חירות העם והאדם “

הקשר הרב דורי