מאגר סיפורי מורשת

 

נולדתי בבית היולדות בחדרה בשנת 1952. הורי הביאו אותי לביתם אשר בקיבוץ שדות-ים השוכן לחופו של הים התיכון ונמצא דרומית לעיר העתיקה קיסריה. בקיבוץ היו חיים פשוטים ונעימים. כל הילדים גדלו בבתי ילדים ולא אצל הוריהם, כפי שנהוג בעיר. היינו פוגשים את הורינו לשלוש שעות אחר הצהריים ולאחר ארוחת הערב, גם זה בבית הילדים, היו ההורים באים להשכיבנו לשנת הלילה. בגן הילדים, כשההורים היו באים להשכיבנו היינו יוצאים לדשא מתגלגלים בשמיכות ומחכים שההורים יחפשו אותנו.

למרות שזה נראה משונה, אני מאוד נהניתי מצורת חיים זו. אמנם החיים היו פשוטים וצנועים, ללא מותרות הנהוגות היום, אבל אנחנו ידענו ליהנות ולמצוא משחקים בדברים הפשוטים ביותר. הים המדהים שלנו היה מקור בלתי נדלה לשמחה וכיף. בגלל שהקיבוץ התחיל דרכו והתפרנס מדיג, הימאות והשיט קיבלו חלק  מרכזי בהשכלתנו.

 

כאשר התבגרנו, בגיל הנעורים, היה עלינו להוציא במו ידינו את הסירות הכבדות מהים כאשר התחוללה סערה. לכן בגיל 16 הפלגנו בסירות מפרש (לווויתניות) לקפריסין ובגיל 17הפלגנו בספינת לימוד לאיי יוון.

אבי היה בין מקימי המרכז לחינוך לספורט ימי בשדות ים. המרכז משמש עד היום ללימוד ימאות לסוגיה ומרכז לתחרויות שייט בישראל. כאשר נחנך המועדון, אורח הכבוד היה דוד בן גוריון, ואבי צולם אתו.

בקיבוץ ניתנה חשיבות גדולה מאוד לעבודה פיזית, הן בחקלאות והן בשירותים. מגיל  שבע התחלנו לעבוד בשעות הבוקר. אחרי ארוחת הבוקר היינו מתחלקים לשתי קבוצות. קבוצה ראשונה הייתה מנקה הבית, שוטפת את הכלים של ארוחת הבוקר ומכינה את הבית ליום חדש. קבוצה שנייה הייתה מטפלת בבעלי החיים שבפינת החי של הקיבוץ. העבודה הייתה נמשכת כ-45 דקות ולאחר מכן היינו חוזרים לכיתת הלימוד להמשך הלימודים. מדי שבוע היו הקבוצות מתחלפות ביניהן.

משגדלנו והגענו לגיל הנעורים, קיבלנו אחריות גדולה יותר ומלאנו תפקידים רציניים יותר כמו עבודה בענפים החקלאיים, בננות, פרדס – לבנים. לבנות: טיפול בילדים הקטנים שבבתי הילדים.

מהקמת המדינה וגם לפני כן, הקיבוצים היו בשורה הראשונה של המתנדבים בלחימה ובבניית הארץ וכך חינכו אותנו מינקות. מכיוון שכך, מיד לאחר סיום הלימודים, בקיבוצים לא למדו לבגרות מכיוון שחשבו שחינוך יותר חשוב מלימוד למבחנים.

 

התנדבתי לחזק קיבוץ קטן בצפון בשם קיבוץ מנרה. קיבוץ זה סבל באותה תקופה מירי בלתי פוסק מכיוון לבנון. 

לאחר כשנה התגייסתי לצבא לשרת כמורה ביחידת מורות. יחידה זו עזרה לעולים חדשים ולבתי ספר שהתקשו. אני נשלחתי למקווה ישראל, שם למדו הרבה ילדים שהגיעו עם עליית הנוער ותפקידנו היה לנסות ולמזג אותם עם החברה הישראלית. שם נתקלתי בחברה שלא הכרתי מכיוון שגדלתי בחברה מוגנת. לאחר כחצי שנה עברתי לשרת כפקידת מג"ד בגדוד שריון בדרום. מאוד נהניתי מהשירות הצבאי, הן כמורה והן כפקידה.

 

קיבוץ שדות-ים מצטיין בהרבה דברים וביניהם היה ביתה של חנה סנש, שהייתה משוררת "ההליכה לקיסריה", שנכתב כמובן על החוף של שדות ים. חנה סנש הייתה גם חברה טובה של אבי שהיה ממייסדי הקיבוץ. היא נהרגה בהונגריה על ידי הנאצים כאשר צנחה שם כדי לעזור ליהודים, למחתרת ולמשפחתה.

 

נולדתי ב- 17.1.45 אחרי מלחמת העולם השנייה בפולין, בעיר פאבייניצה שנמצאת ליד עיר מחוז בשם לודז' שהיה מרכז גדול ליהודי פולין. היהודים במקום עסקו בעיקר בענף הטקסטיל.

 

עם השנים הוקם בארץ מפעל טקסטיל בשם לודז'יה שמקורו בעיר לודז'. בפולין למדתי בבית הספר עממי מעורב שהיו בו לרוב נוצרים וגם מספר קטן של יהודים. בשנת 1957 התחיל גל גדול של אנטישמיות ורוב יהודי לודז' עזבו את פולין ועלו לארץ. הורי, אחותי ואני עלינו לארץ והתגוררנו בקריית אונו. אני הייתי בן 7 ואחותי הייתה בת 3.

 

בשנת 1959, שנתיים אחרי שעלינו לארץ, נפטר אבי ואני נשלחתי ללמוד בפנימייה בירושלים, שם סיימתי את לימודיי העממיים והתיכוניים ואחרי סיום הלימודים התגייסתי לצבא, ובצבא הייתי קצין בכיר בדרגת רס"ן. אחרי הצבא התגייסתי למשטרת ישראל ושירתתי  כקצין בכיר במחוז תל-אביב.

 

שדות ים : "שדות ים הוא קיבוץ שהוקם בשנת 1936 באזור הקריות של היום, והועבר בשנת 1940 על ידי המחנות העולים, למקומו הנוכחי – מדרום לקיסריה העתיקה. הקיבוץ משתייך לתנועה הקיבוצית.

הקיבוץ הוקם בשנת 1940 והתבסס בראשיתו על דיג. הוא הוקם על אדמות שנרכשו מהכפר הבוסני-מוסלמי קיסריה. מאוחר יותר, במלחמת העצמאות, גורשו תושבי הכפר על ידי ההגנה‏".

תשע"ה 2015