מאגר סיפורי מורשת

תכנית הקשר הרב דורי, סבא רפי לביא, מקיבוץ עין חרוד מאוחד מספר לנכדו דור בר-און על ילדות בקיבוץ עין-חרוד בשנות ה-50 (1945-1960).

"שלום, אני רפי לביא, נולדתי בקיבוץ עין חרוד בשנת 1945. אבי אברהם לביא (לוינסון) ואמי שולמית, שנפטרה בלידתה אותי. אני השלישי במשפחה. אחותי, עפרה גדולה ממני ב-16 שנים, ואחי, גיל (שנפל במלחמת יום הכיפורים) גדול ממני ב-15 שנים. היו לי אחות ואח בוגרים שסיפרו לי על אמא והייתי מוקף אהבה ודאגה מכל הצדדים. אמא שלי נפטרה בלידתי.

אהבתי לטייל בשדות העמק (יזרעאל), בחורף ללכת בשלוליות, לבקר באורוות הסוסים, לשחק משחקי לילה, לשחק במתבן הקש בשעות הצהריים ואהבתי את פעולות החברה בחברת הילדים. שיחקנו מחניים, כדור-סל, גולות, משחקי-לילה, משחקי-קופסה כמו "ריכוז" ,"משק", "קדרים באים" "תפסוני" ועוד… ללא מחשבים וטלפונים, רוב הפעילויות היו בחוץ רוב שעות הפנאי. היה המון חופש ועצמאות לילדים ובילינו הרבה שעות בלי מבוגרים.

החל מכיתה ד' עבדנו כל יום בעיקר בעבודות עונתיות בחקלאות כמו גן-ירק (עגבניות, בצל, תפ"א, כרם ופרדס), עשינו "דילול" לשתילי הירקות שנזרעו בשדה בצפיפות מוגזמת היינו מדללים לרווחים שיאפשרו גידול יעיל של הצמחים. עבודה זאת נעשתה ע"י הילדים בכיתות ד' עד ט'. עסקנו בהדלייה למשל: כשצמח העגבנייה היה מכוון לטפס על חוטי ברזל שנמתחו לאורך השורות. הילדים היו קושרים את הצמחים על חוטי הברזל כדי להגדיל את יעילות הגידול ולהרבות ביבול.עבודות בית, ניקיון, מאוחר יותר עבדתי בדיר ובמכוורת.

קיבוץ עין חרוד מאוחד

הפילוג בתנועה הקיבוצית ובעין חרוד בפרט התרחש כשהייתי בסוף כיתה א'. מצב הביניים עד שההפרדה בין שני הפלגים: "איחוד" ו"מאוחד" התבצע בפועל היה מאד בעייתי והשפיע על כל הווית חיינו. הוויכוח הפוליטי בעין חרוד הפריד משפחות וגם במשפחה שלנו אחיי הגדולים חלקו על אבא בהשתייכות הפוליטית. בחופש הגדול בסוף כיתה א' נקבעה קייטנה מפוצלת ל"איחוד" ול"מאוחד". הייתי אמור לצאת לקייטנה של האיחוד אבל אחי הגדול, גיל לקח אותי מבית הילדים בלילה והסיע אותי לגבעתיים להורים של גיסי. בבוקר, התחוללה מהומה וטלפונים ואחי נאלץ להחזיר אותי לקייטנה של האיחוד בקריית חיים.

בעין חרוד היה מבנה שנקרא "הבמה" שאהבתי להיות בו. זה היה מבנה גבוה, ואהבנו לטפס לקורות הגג של הבמה, שם היו יונים וגוזלים, וגם היינו משתוללים שם בשעות הצהריים, משחקים במתקני הספורט, ומשחקים משחקי קופסא. אהבתי לקרוא המון ספרים, ואף פעם לא היה לי משעמם.

בקיבוץ הייתה לינה משותפת בבית הילדים, "בית הכיתות" – היה הבית שבו היו מרוכזים חיי הילדים בשעות שאחר הלימודים. הוא כלל: חדר-אוכל, מקלחות, ובעצם היה מרכז חברתי לכל הפעילות שאחרי הלימודים. בקיבוץ ישנו בבתי ילדים בלי ההורים ולי אף פעם לא הפריע לישון ללא ההורים. בבית ההורים לא היה חדר ילדים. כל הבגדים שלי היו שייכים לקיבוץ והיו מסומנים על שמי למשך עונה.

בקיבוץ היה אסור להחזיק אופניים באופן פרטי, היה רק אפשר להשאיל אופניים לזמן מסוים ממחסן האופניים הציבורי. לכל אחד היו מעט משחקי קופסא כמו שחמט, דמקה, "משק" ועוד. בגיל 12 אחי קנה לי אקדח אוויר, שאז זאת הייתה מתנה מאוד מפוארת.

תחומי עיסוק וענין בגיל הנעורים: בגיל 14 התחלתי ללמוד נגינה באקורדיון, שהפך לחלק חשוב בחיי עד היום. עבדתי בשנים אלו בדיר הכבשים, ואחרי העבודה שיחקתי כדור-סל, ואהבתי מאד את החוג לריקודי עם שהיה קבוע בימי חמישי בערב…

יונה, אשתי, הגיעה לקיבוץ עין חרוד לכיתה ז' וכבר מאז היה לנו קשר שנמשך עד היום.

התגייסתי לצבא בגיל 19 ושרתתי בסיירת מטכ"ל, ומיד בסיום השרות נקבעה חתונתנו. שבועיים לפני החתונה המיועדת נקראתי למילואים לכוננות לפני פרוץ מלחמת ששת-הימים. לא נתנו לי לצאת לחתונה והמפקדים ארגנו לנו חתונה בבסיס של היחידה, ארוע מיוחד שכל מי שהיה בו זוכר ומזכיר אותו עד היום. שבע שנים אחרי השרות בצבא עבדתי במכוורת, ונאלצתי, בגלל אלרגיה לעקיצות דבורים לעשות הסבת מקצוע.