מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות בקיבוץ נווה איתן

המשפחה שלי
חתונת סבא וסבתא
ילדות בקיבוץ נווה איתן, בית הספר לאחיות בירושלים

סיפור חיי מתחיל בשנת 1936. הורי היו חברי קיבוץ "עקיבא" על שם תנועת הנוער ממנה באו בפולין שנקראה תנועת עקיבא. הם רצו להתיישבות וחיכו לקבלת קרקע.

יישובי חומה ומגדל

כדי לעלות היו צריכים לרכוש קרקע (אדמה) מידי הערבים. כשנרכשו האדמות בעמק בית שאן הקימו בתחילה קיבוץ אחד – ישוב חומה ומגדל בשם מעוז חיים. בו היו חברים משלושה קיבוצים (מעוז חיים, כפר רופין, ונווה איתן). לאחר שנה הקימו את היישובים נווה איתן וכפר רופין. בעת הקמת ישוב חדש היו באים אנשים מכול קצוות הארץ לעזור בהקמת היישוב. בנו צריפים, מגדל שמירה, אוהלים, ומסבבים לישוב חומה שהייתה בנויה מעץ מלאה באבני חצץ. מטרת החומה הייתה להגן על הישוב מפני התקפות הערבים. בחלק הפנימי של החומה הוקמו צריפים ואוהלים שבתוכם גרו חברי המשק.

ילדות בקיבוץ נווה איתן

החברים עבדו ביום ושמרו בלילה. שם הקיבוץ שלי הוא נוה איתן. על שם הפסוק "ויעל ארי מגאון הירדן אל נוה איתן". במשך כשנתיים אנחנו (הילדים) עם מספר מטפלות נשארנו במחנה הישן בפתח תקווה. בהיתי בת 4 הגענו לנוה איתן. זיכרוני הראשון הוא לכשהגענו לנוה איתן האוטו שקע בבוץ והיו צריכים לחצנו. הגענו למקום חשוך וזר.

האזור היה חם מאוד ויבש. בקיבוץ הילדים לא גרו עם הורים אלה עם בבית הילדים. בכול חדר ישנו 3-4 ילדים הייתה מקלחת אחת בלבד והיו בה מים קרים בלבד. אחד הזיכרונות שלי הוא יום סופה גם ברד רעמים וברקים ואנחנו קופאים ומתקלחים במים קרים. השרותים היו מחוץ לבניין קרוב לגדר (שרותים ללא מים זורמים). בלילה כשהיינו צריכים ללכת לשרותים הערנו את כולם הילדים והלכנו יחד בחושך. (לא היה חשמל בלילה בערב היה גנרטור שסיפק חשמל). נדמה לי שפסק ב- 11 בלילה היו שומעים את המנוע מפסיק לעבוד והייתה חשכה גמורה.

לאחר מספר שנים הקימו בית ילדים חדש עם שירותים בתוך הבניין וכל הנדרש. כשהתחלנו ללמוד נפתח בית ספר בקיבוצי (נווה איתן) שהוא היה בית ספר משותף לשלושה קיבוצים נווה איתן, כפר רופין, אבוקה. הילדים היו מגיעים בהסעות (עגלות  ומאוחר יותר במכוניות). עד כיתה ו' למדנו בבית הספר המשותף תוך כדי לימוד עבדנו בענפי המשק. אני עבדתי ברפת. בעת מלחמת השחרור כשרוב חברי גויסו חלבתי 6-8 פרות כמו מבוגר (אני ושאר הילדים שעבדו ברפת). היינו קבוצת ילדים קטנה מאוד (8) עברנו ללמוד בקבוצת גניגר והיינו באים פעם בשבועיים הביתה.

אחות בבית חולים הדסה בירושלים

סבתא מיכל בבית הספר לאחיות

תמונה 1

בשנת 1949 עברתי לגור בירושלים. למדתי בבית הספר תיכון בית הכרם. ואחר כך בבת ספר לאחיות בהדסה – ירושלים. זיכרון אירוע חריג בעת עבודתי בחדר הניתוח בבית החולים הדסה ירושלים. אירוע חל בשנת 1957 הייתי במשמרת הערב הכל התנהל כרגיל, עד שלפתע נשמעו צפירות עזות ואמבולנסים הביאו פצועים מבניין הכנסת. הפצועים היו ראש הממשלה דוד בן גוריון, והשרים: גולדה מאיר, חיים משה שפירא ויגאל אלון. כולם היו פצועים בגופם והמומים. התברר שאדם זר נכנס לבניין הכנסת באמצע מליאה הטיל רימון שחלקים ממנו פגעו ופצעו אנשים. יותר מהפציעה עצמה הם היו המומים מעצם המעשה שיהודי העז לפגוע במנהיגי העם.

סבא וסבתא ביום נישואיהם

תמונה 2

שלושה דורות במשפחה

תמונה 3

המשפחה המורחבת שלנו

תמונה 4

 

הזוית האישית

מעין: שתינו מאוד נהננו להששתף בתכנית ולדפדף באלבומים של סבתא לראות את כל התמונות ולשמוע את הסיפורים.

מילון

מליאה
כינוס חברי הכנסת

ציטוטים

”למדתי על חייה של סבתי“

הקשר הרב דורי