מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל גבע, נולדתי בקיבוץ חצור בשנת 1948. אחד מעובדי הנוי סיפר לי שבחופשה האחרונה שלחו ילדים לעבוד איתו, אבל הם "בטלנים ולא יודעים לעבוד", כהגדרתו. אמרתי "בטח, הרי לא לימדו אותם לעבוד". ונזכרתי בילדותי בקיבוץ. על זה רציתי לספר לך, שחר.

במהלך לימודינו בכיתות ג' – ו', הייתה לנו שעת עבודה קבועה ביום. הלימודים נמשכו עד הצהריים, אח"כ ארוחת צהריים ואחריה יציאה לעבודה. בסיום 45 דקות של עבודה, נכנסים למקלחת ואחריה מנוחה חובה. אפשר היה לישון, או לקרוא ספר.

אז במה עבדנו? כל כיתה התחלקה לשלוש קבוצות עבודה שהתחלפו במשימות אחת לשבוע.

משימה ראשונה – סידורים וניקיונות בבית הילדים שלנו. הייתה לנו מטפלת אחת, שהייתה אחראית על כל ניקיון הבית והטיפול בילדים, כולל הגשת ארוחות, ביגוד, ניקיון אישי, בריאות וחינוך. כמובן שהיא לא יכולה הייתה לעשות הכול ואנחנו היינו שותפים. בהדרכתה היינו מנקים את שאריות ארוחת צהריים ושוטפים כלים, מסדרים ושוטפים את הרצפה בכתה ובחדרי השינה ומקפלים את הבגדים שחזרו מכביסה.

משימה שניה – גננות נוי. בהדרכת אחד המחנכים, טיפלנו בגינות שסביב בתי הילדים והכיתות שלנו. עדרנו, גרפנו, גזמנו, שתלנו והשקינו. בגינה עבדנו יחד עם ילדי הכיתות האחרות והגדולים קבלו אחריות על הצעירים יותר. הנה דוגמא יפה לחינוך לאחריות.

משימה שלישית – משק הילדים. היה לנו משק חי שכלל ברווזים, אווזים ותרנגולות. עיזים, ארנבות, שובך יונים וחמור. (בהמשך נוספו חיות אחרות כמו טווסים, סוסה, והיום יש אפילו אמו). הילדים התחלקו לצוותים מעורבים מכל הגילאים שהיו אחראים במשך השבוע על מדגרה או דיר מסוים. צריך היה להאכיל, לנקות ולטפל בחיות. למשל, חוליית העיזים הגיעה מוקדם בבוקר כדי לחלוב את העיזים ולטפל בגדיים הקטנים, בנוסף לחליבת הצהריים. חולית הברווזים והתרנגולות אספה את הביצים מרחבי המשק, העופות טיילו חופשי בכל השטח. (היום קוראים לזה "ביצי חופש"). חלק מהם היה עובר בין בתי הילדים וחדר האוכל, עם עגלה מיוחדת שנבנתה לצורך זה, ואוסף את שאריות האוכל, שנשמרו לצורך זה על ידי המטפלות (היום קוראים לזה "מיחזור"). כמובן שגם כאן היה מורה אחראי, שבנוסף לתפקידו כמחנך כיתה, דאג למשק החי.

הנה כך למדנו מגיל צעיר עבודה ואחריות מהן.

בהמשך, בחטיבה ובתיכון, המשכנו לעבוד יום יום בענפי המשק הקיבוצי. עבדנו בגן הירק, בגידולי השדה, במפעל המתכת ובעזרה אחה"צ למטפלות הגנים. זמן העבודה עלה עם הגיל והגיע עד שלוש שעות מדי יום בכיתות י"א-י"ב. ותאמינו לי, העבודה לא פגעה כהוא זה ברמת הלימודים….אבל זה כבר סיפור אחר.

הזוית האישית

הנכדה שחר: היה לי מאוד נעים לעבוד איתך, למדתי על הילדות שלך הרבה. אני חושבת שזה מאוד כיף שעבדת כשהיית ילדה, הייתי רוצה לעבוד אם היה ניתן לי.