מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות בצל שואה

יוספה ולירון בעבודתם המשותפת
חברת ילדותי, שולה ואני
סיפור חייה של יוספה בן יוסף בת ואחות לניצולי שואה

"שמי לירון אני תלמיד בכיתה ו' בבית הספר יזרעאליה בחיפה. יוספה ואני משתתפים בפרויקט הקשר הרב דורי ביחד. אני מספר כאן את סיפור החיים המעניין שלה ושל משפחתה, ואת סיפור החיים בישראל בזמן קום המדינה."

ליוספה קוראים כך על שם סבא שלה יוסף והנה סיפורה:

הוריי

נולדתי בישראל בעיר חיפה, גדלתי בקריית חיים שנמצאת סמוך לחיפה. שם ההורי, שרה ויעקוב הרצהפט ז"ל ויש לי אחות ששמה נחמה. הבית היה מאוד צנוע היו בו שני חדרים, חדר אחד שימש כסלון וכחדר שינה להורים והחדר השני שימש אותי ואת אחותי. כמו כן היה המטבח שבו בישלו וגם אכלו, חדר השירותים כלל גם את המקלחת ובו גם כיבסו. הייתה חצר גדולה ובה שיחקתי עם חברותי .בקרבת מקום היה ים.

תמונה 1
בית הוריי

זיכרונות ילדותי

החברים שלי היו הילדים של השכנים. הבתים היו סמוכים והחברים היו בגילאים שונים, היו לי שתי חברות טובות גליה ושולה וגם עוד חברות אחרות. היינו משחקים משחקי הילדות כמו קלאס, חמש אבנים, בלורות (גולות) ארבע מקלות, מחבואים, תופסת, חבל, משחקי כדור (מחניים עמודו) ועוד. בנוסף, בשעות הפנאי שיחקתי עם חברים בחוץ ורכבתי על אופניים.

למדתי ביסודי בבית הספר א. ד. גורדון. שם לימדו את המקצועות: עברית, חשבון, גאוגרפיה, אנגלית, היסטוריה, חיבור. המקצוע האהוב עלי היה חשבון. המקצוע השנוא עלי היה היסטוריה.

היחסים עם המורים היו יחסים של כבוד. אף פעם לא התייחסנו אל המורים כאל חברים, כשהם נכנסו לכיתה היה צריך לקום. המורה הכי זכורה לי היא המורה לגאוגרפיה קראו לה חסייה. המשמעת הייתה חזקה והעונש היה להביא את ההורים. היו לנו טיולים ומסיבות.

בבית הספר היה חדר אוכל ואכלו בו הילדים מעוטי היכולת. המאכל האהוב עלי היה ממתקים.

הייתי חברה בתנועת הנוער "התנועה המאוחדת" אשר הצטרפתי אליה בכיתה ו'. למקום בו היו נפגשים קראו ה"קן", היו שם פעולות שבהם שוחחנו על נושאים שהיו קשורים לתקופה, וכמו כן שרנו רקדנו והיו פעילויות ספורט.

תמונה 2
משפחתי, ילדותי

שנות הנעורים שלי

בגיל 14 עזבתי את תנועת הנוער והצטרפתי לחברה סלונית. בחברה הסלונית היו נפגשים בנים ובנות בימי שישי בערב באחד הבתים, היו מביאים פטיפון ותקליטים והיו רוקדים כל הערב ריקודים סלונים כמו סלואו, טנגו, פסדובלה , רוק אנד רול,  וצ'ה צ'ה צ'ה.  הזמרים של אותה תקופה היו אלביס פרסלי, קליף ריצ'ארד, ניל סדקה, פול אנקה והלהקות הפופולריות היו הצלליות, החיפושיות. כל היצירות והשירים שלהם היו אהובים עלי.

בימי שישי היינו הולכים למסיבות, בשבתות הלכנו לקולנוע ובילוי נוסף היה ללכת לאכול פלאפל עם החברים.

אמצעי תקשורת היה טלפון ציבורי בלבד כי בבתים עדיין לא היה טלפון. כדי להתקשר היו משתמשים באסימונים ובמטבעות משך השיחה נמשך לפי כמות האסימונים והמטבעות שהוכנסו לחריץ הטלפון הציבורי.

בזמני היינו נפגשים במסגרת הבילוי החברתי ואז כאשר בת מצאה חן בעיני בן או להפך היה נהוג שהבן מבקש "חברות" מהבת. אם היא הסכימה הם הפכו לחברים ואז בילו יחד. כשהחבר שלי רצה לפגוש אותי הוא היה מגיע רכוב על אופניים והיה שורק לי שריקה מוכרת וקבועה. בפגישות הראשונות היינו הולכים יד ביד ורק אחרי חודש חודשים היינו מתנשקים.

באופי היחסים בין ההורים לילדים באופן כללי, היה ריחוק ומשמעת. אני הייתי קשורה לאימא שלי ולכן היו לנו יחסי קרבה אבל הייתה משמעת חזקה גם מאבי. כמשפחה היו ארוחות ערב משותפות ולפעמים גם ביקרנו מכרים. עם ההורים שלי דיברתי על לימודים ועל אירועי יום יום אבל על היחסים עם החבר אי אפשר היה לדבר ולא שיתפתי את ההורים.

הקמת משפחה

למדתי בבית הספר להנדסאים בטכניון – כימיה. במסגרת הלימודים נשלחתי להשתלם במשך חצי שנה במעבדה כימית ברחובות. בעלי אלי ז"ל סיים לימודי כימיה באוניברסיטת בר אילן והחל לעבוד באותה מעבדה כימית ושם נפגשנו. לאחר סיום הלימודים החלטנו להינשא ובשנת הנישואים הראשונה התגוררנו ועבדנו בבאר שבע.

תמונה 3
אני ובעלי

נולדו לנו 3 ילדים: אייל לימור ושרון.

אייל מהנדס מזון עובד עם חברת M&M-מתגורר בארצות הברית.

לימור עובדת בחינוך מיוחד עם ילדים שלהם הפרעות קשב וריכוז-מתגוררת בחיפה.

שרון עובדת בחברת מייקרוסופט כמהנדסת מחשבים-מתגוררת בחיפה".

אני סבתא לשמונה נכדים:

מהבן אייל- איתי ואלעד

מהבת לימור- יובל , עמית ועידן

מהבת שרון- עומר, סער ורועי

תמונה 4
ילדיי אייל, לימור ושרון

העלייה לארץ ישראל של בעלי אלי, ז"ל

אלי עלה לארץ מעירק, בשנת 1951. במשך השנתיים הראשונות הם התגוררו באוהל והיו קשיים רבים ואחר כך הם עברו ליפו. הקליטה שלהם בארץ הייתה קשה ואלי נאלץ לעבוד וגם ללמוד כדי לעזור לכלכלת המשפחה .אלי קלט מהר את השפה כי עבד ולמד בחברת אנשים דוברי עברית אבל המבוגרים במשפחה דברו ביניהם ערבית ולכן היה להם קשה יותר לקלוט את השפה העברית.

הסיפור שלי

הסיפור שלי נקשר באופן עקיף לשואה.

נולדתי בארץ בסוף שנת 1947 למשפחה שורדת שואה, הורים ואחות בת 10.

אין לי כוונה לגולל את סיפור ההישרדות שלהם, רק אומר שהורי איבדו חלק ניכר ממשפחתם ולכן האווירה בבית הושפעה ללא ספק מהעבר הטראומטי (בלשון המעטה).

כילדה וגם כמתבגרת אני זוכרת הרבה בדידות , היה קשר מאוד רופף עם אבי וגם עם אחותי, הרגשתי אאוטסיידר, האמירה הייתה: "את לא היית שם, את לא יכולה להבין".

הרבה מאוד שנים הפריע לי חוסר הקשר עם אחותי ולא הצלחתי (אולי גם לא ניסיתי) להפיל את החומה בינינו.

ואז אחרי כ-60 שנות "נתק" זה קרה. בתהליך ארוך ומורכב הצלחנו להתוודע אחת לשנייה והתחושה הייתה נפלאה.

סוף סוף יש לי אחות.

הזוית האישית

יוספה- "לירון ואני ערכנו מסע שמתפרש לאורך ארבעה דורות ושיקפנו את הכותרת משואה לתקומה. התרגשתי מאוד לספר את סיפורי ואני מודה ללירון שעזר לי בכך"

לירון– "שמי לירון אני תלמיד בכיתה ו' בבית הספר יזרעאליה בחיפה יוספה ואני השתתפנו בפרויקט הקשר הרב דורי. סיפרתי כאן את סיפור החיים המעניין שלה ושל משפחתה ואת סיפור החיים בישראל בזמן קום המדינה תיהנו"

מילון

פטיפון
מכשיר לנגינת תקליטים

תקליט
קליט הוא אמצעי שמיעה של מוזיקה, כמו דיסק רק של פעם

ציטוטים

”סוף סוף יש לי אחות“

”באופי היחסים בין ההורים לילדים באופן כללי, היה ריחוק ומשמעת“

הקשר הרב דורי