מאגר סיפורי מורשת

 נולדתי לתוך תקופת הצנע. תקופה בה מדינת ישראל הצעירה קולטת מיד עם הקמתה

מספר רב של עולים חדשים שהגיעו לרוב בחוסר כל.  לאוצר המדינה, אין די מקורות מימון

לקליטת העלייה ולייבוא חומרי גלם ומוצרי מזון, והייצור העצמי בחקלאות לא מספיק לצריכה. 

הממשלה מחליטה להפעיל מדיניות של קיצוב במוצרי מזון וצריכה בסיסית,

– מדיניות שכונתה"מדיניות הצנע".

הקצבת המזון נעשתה באמצעות תלושים מיוחדים. הפרימוס והפתילייה היו הכיריים של אז.

את האוכל קנינו בצרכניה או במכולת (ולא בסופר). את החלב  הביא החלבן  עם סוס ועגלה.

במקום מקרר היה לנו ארגז קרח. גם על מכונת כביסה אפשר היה רק לחלום. למבוגרים

אמנם היה קשה להסתדר אבל אנחנו, הילדים היינו כמו כל הילדים בכל מקום. הלכנו לגן ולבית הספר.

שיחקנו בשכונה מחבואים, תופסת או קלאס. בקיץ, כשהגיע מחלק הקרח, רצנו אחריו כדי לאסוף את שבבי הקרח שהתפזרו לכל עבר כאשר שבר את גושי הקרח לבלוקים. שבבי הקרח היו הארטיקים שלנו.

בפורים שמחנו להתחפש ופעמיים בשבוע הלכנו לראות הצגה יומית בקולנוע.

אחד השחקנים האהובים עלינו באותו זמן היה צ'ארלי צ'פלין. הסרטים היו אמנם ללא דיבור

אבל זה לא הפריע לנו ליהנות מהם מאד.   

תודתי לכל יוזמי התכנית לתלמידה החונכת שלי, למורה ולכל צוות בית ספר ניצנים, תל מונד