מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותו של סבא הנס בצל המלחמה

תום נכדי ונכד נוסף ליד דלת המקלט המסופר
אני, הנס, בילדותי.
איך ניצלתי מההפצצה

אני, סבא הנס-יוחנן שמל נולדתי בברלין 1391 עליתי לארץ ישראל בשנת 1939. את כל מלחמת העולם השנייה, העברתי בברלין.

לבית הספר הלכתי זמן קצר, בכתה א'. ובגלל ההפצצות בברלין נסגר בית הספר. אחרי כמה זמן התחלתי שוב ללכת לבית ספר אחר. כדי להגיע, הייתי צריך לנסוע בחשמלית. בבית הספר החדש למדנו פעמיים בשבוע, כל פעם 9 שעות. נושאי הלימוד היו: "הגיבורים הגרמנים במלחמה", על v1,v2) טילים שיירו לעבר אנגליה וכל שאר דברים – נושאים הקשורים למלחמה. לבית ספר זה הלכתי זמן די קצר.

בוקר אחד, בהיותי בבית הספר, הייתה אזעקה, שלחו את כל התלמידים הביתה. אמא שלי אמרה לי, שבכל מקרה או בכל מקום שאני נמצא, כשתהיה האזעקה, אני צריך להגיע הביתה. לכן כששלחו אותנו, התלמידים הביתה, רצתי ברחובות ברלין הריקים לכיוון הבית .הרחובות היו ריקים מכיוון שכולם ישבו במקלטים.

כשהייתי במרחק מה מבית הספר, נשמעה האזעקה השנייה, סימן שההפצצה קרובה. חיל שעמד מול כניסה למקלט ציבורי, צעק: "ילד, הכנס למקלט !" אמרתי לו שהבית שלי קרוב והמשכתי לרוץ. שמעתי את נהמת מנוע המטוסים. היו כמה מאות מטוסים שטסו מעל העיר. הייתה ויברציה באוויר מרעש המנועים של המטוסים. את הרעש הרגשתי גם ברגלים, האדמה רעדה מרעש מאות המטוסים. זמן קצר, כחצי דקה אחרי שעברתי וחציתי עוד רחוב נפלו שם המון פצצות קראו לזה: "הפצצת שטיח" – פצצות רבות נופלות מהר, אחת אחרי השנייה. כל הרחוב נהרס. מרפסות הבתים נפלו אחרי שעברתי. הייתה אש ברחוב. הגעתי הביתה בערך בשעה 11:11. כולם ישבו במקלט. דפקתי על הדלת החיצונית של המקלט. איש לא שמע אותי. אני – ילד קטן – עומד בחוץ דופק באגרופים על דלת עץ כבדה. היו עוד שתי דלתות שהפרידו ביני לבין המקלט. היה רעש מחריש אוזניים מהמטוסים, אך איש במקלט לא שמע אותי דופק בדלת.

עמדתי, הבטתי למעלה, ראיתי את המטוסים הרבים, המפציצים, שוב בעטתי ברגלים, ודפקתי בידיים באגרופים בדלת, למזלי איש מדיירי הבית ששהו במקלט יצא לשירותים, הוא שמע את הדפיקות שלי בדלת ופתח לי, שאוכל להיכנס פנימה. מהמקלט יצאנו אחרי הצהריים.

בחוץ היה חשוך כאילו שכבר לילה, מרוב עשן היה בחוץ שחור ואדום מהאש והעשן. באותה הפצצה נהרגו כמה אלפים. מבית הספר ממנו יצאתי אותו בוקר נשארה רק ערמת אבנים. בזה סיימתי את הלימודים בבית ספר עד קיץ 1945 – אחרי המלחמה.

הזוית האישית

סבא הנס-יוחנן שמל מספר את סיפורו לנכדו תום, במפגשי תכנית הקשר הרב דורי.

מילון

הפצצת שטיח
הפצצה בה פצצות רבות נופלות מהר, אחת אחרי השנייה.

ציטוטים

”איש לא שמע אותי. אני - ילד קטן, עומד בחוץ דופק באגרופים על דלת כבדה...“

הקשר הרב דורי