מאגר סיפורי מורשת

שמי ניצה רוחמה אמיתי ואני סבתא של אסתי חלק.

נולדתי בטבריה בשנת 1945 להוריי ישראל ואסתר ביבי. משפחתנו היא אחת מהמשפחות  הראשונות שגרו שם מזה כ-200 שנה.

היה לנו בית נחמד ויפה עם רעפים אדומים, ביתנו היה בית גדול ומרווח עם מטבח וסלון ענקיים ומרפסת גדולה, שהשקיפו לנוף מדהים. את קירות הבית  עיטרו קשתות. היינו 10 ילדים: חמישה בנים וחמש בנות ב-6 חדרים. גרנו סמוך לכנרת. אהבנו לצאת ולטייל על שפת הכנרת וליהנות  מהאוויר הנעים שהיה מסחרר ומענג.

מול ביתנו היה בית כנסת גדול, שאבי בנה ולאחר מכן שיפץ – בית כנסת "מורשת ישראל" בקריית שמואל. בכלל, אבי היה בונה ומשפץ בתי כנסת. הוא מאד רצה שיהיו בתי כנסת בכל מקום.

קבלתי הרבה מתנות מסבתי שהייתה מוכשרת מאד. בעיקר אהבתי לקבל ממנה מפות מקושטות ששמורות אצלי עד היום.

היינו משחקים הרבה, רוב המשחקים שלנו  היו משחקי חצר פשוטים שלא רכשנו  בחנות, אלא יצרנו אותם מחומרים מצויים ומזדמנים. כמו 5 אבנים, 4 מקלות, קלס, מחבואים, תופסת ועוד. אמנם, פשוט אבל עם הכי הרבה שמחה, הנאה וחוויה.

לכל חג היה לנו מאכל טעים ייחודי ואווירה נעימה. עד היום אני זוכרת את המטעמים המיוחדים של  חג השבועות. במיוחד הייתי אוהבת את השקדים המסוכרים וקובה.

בבגרותי רציתי לצאת לשליחות בצרפת, אבל אבי עשה את הכול כדי שאשאר בארץ. לאבא שלי הייתה חשובה מאוד האחדות המשפחתית. כמו כן, אבי שאהב מאד את הארץ לא הסכים לי שאצא ממנה. בסוף עשיתי שליחות בתענך, שם גם מצאתי את זיווגי הטוב ב"ה.

"זכינו ב"ה בילדים ונכדים שהולכים בדרך התורה והמצוות, שליחים מסורים לרבי נשיא דורנו"

הזוית האישית

הנכדה אסתי – תודה לך סבתא על ששיתפת אותי בסיפור ילדותך. הרבה בריאות ושמחה.