מאגר סיפורי מורשת

משמר הים – אפק

לפני קום המדינה האנגלים שלטו בארצנו, גרתי בקיבוץ משמר הים שנמצא על חולות נחל הנאמן מדרום לעכו. גרנו בצריפים מעץ וסביבנו חומה אהבתי לטייל יחפה על החולות הזהובים בקיץ ובחורף לחפש מה הים פלט ללגונות. יום אחד בטיולנו בחוף נשמע קול מחריש אוזניים הבטנו לשמיים וראינו שרידי אווירון מתנפץ ונופל לים הסתתרנו מאחורי הדיונות וכשנרגע התקרבנו וראינו את הטייס פצוע דיבר איטלקית   נראה נפחד מאוד. אבא שלי היה נגר אומן, ימים רבים לקחנו משברי המטוס: עצים, לוחות, ריהוט, ריפוד, ידיות וברגים. אבי בנה משברי המטוס ריהוט למועדון חברי הקיבוץ, ואמי תפרה מהריפוד וילונות. השכם בבוקר יצאו הדייגים לדייג, בעומק הים וחזרו עם שלל בלילה.

לספינה אחת קראו נקדימון ולשניה סנפיר. היינו קיבוץ ימי, אבל החברים רצו להיות חקלאים ועובדי אדמת ארץ ישראל. בחולות משמר הים לא גדל דבר לכן הוחלט באספת קיבוץ לעבור למקום אחר ולשנות את השם לאפק ליד אפיקי נחל נעמן. ב-1947 עברנו הילדים על גבי טרקטורים לישוב חדש על אדמה כבדה ושחורה ושמו אפק. דבר ראשון העבירו את בעלי החיים ובנו: רפת לפרות, דיר לצאן, לול לתרנגולות, גן ירק, כרם, מטע ובריכות דגים כדי שיהיה מזון  לאנשים. לילדים בנו בית תינוקות, גן ובית ספר. הילדים ישנו בבית הילדים, שם: אכלו, שחקו, למדו ועבדו בכל עבודות השדה. היו לי חיי חברה פעילים מעניינים ומרתקים. מאוד אהבתי את סגנון החיים בטבע, בטיוליי בארץ הכרתי כל צמח בשמו וכל בעל חיים בעונתו.

הזוית האישית

זוהרה: אני נהניתי מאוד מאוד לספר לילדים על חוויותי כילדה ונערה, התרגשתי מאוד.

ליאה: אני ממש אימצתי את זוהרה כסבתא וכחברה, אני מאוד אוהבת לשמוע את זוהרה מספרת על עברה.

אורי וניקול: נהנינו מאוד לשבת לשמוע את סיפורי זוהרה הרגשנו שגם אנחנו היינו שם איתה.