מאגר סיפורי מורשת

שמי בתיה קיונסון, אני סבתא של יהלי ואני רוצה לספר לכם את סיפור חיי. נולדתי בעיר בשם פורט אליזבת שנמצאת בדרום אפריקה, גדלתי שם עד גיל 4. אז הורי החליטו לעלות לארץ ישראל בדצמבר 1953 בחורף קר בישראל . בתיה (בשה) אברמוביץ – נקראתי על שם סבתא שלי מצד אימא ששמה היה בתיה. שם משפחתי הוחלף לקיונסון כשהתחתנתי.

עלינו לישראל למושב רמת צבי בעקבות הדוד שלי שהתגורר ברמת צבי. הוא שכנע את הוריי להגיע למושב. במושב שלחו אותי לגן ילדים. כשהגעתי לגן לא הבנתי מילה ממה שהילדים דיברו איתי, היות והם דיברו בשפה העברית ואני לא הבנתי, כי דיברתי רק באנגלית. באותו היום ברחתי חזרה הביתה מהגן וההורים שלי נורא כעסו עליי ושאלו אותי למה ברחתי מהגן. הם שכנעו אותי לחזור לגן ואני לא רציתי, אז הם איימו עלי שאם אני לא חוזרת לגן אז אנחנו חוזרים לדרום אפריקה. התחלתי לבכות בגלל שאהבתי פרות ותרנגולות ואת ההווי של המושב, ולבסוף חזרתי לגן. היו קשיים בעלייה של השפה והקליטה .

ילדות

בילדותי למדתי בבית ספר יסודי במושב עד כיתה ד. מכיתה ה'-ח' למדתי בבית ספר המשותף בקיבוץ בעין חרוד. אחרי כיתה ח' עברתי ללמוד בחוות לימוד ויצו, בכיתה ט' בלבד למדתי שם. בכיתה י-יב למדתי בתיכון מחוזי עפולה. כשסיימתי את הלימודים התגייסתי לצבא. המשחקים שאהבתי לשחק בילדותי הם: כדורגל: מול הבית שלי היה מגרש והייתי הבת היחידה ששיחקה כדורגל עם כל הבנים. שיחקנו גם במחניים,מחבואים, דודס, גולות, גוגואים, תופסת, דמקה, פינג-פונג, (הייתי אלופת הבנות של המושב), משחקי קופסא, כדורסל ועוד… מכיתה י' ועד הצבא בערבי שישי היינו נפגשים כל הנוער והבוגרים בבית העם, ושם היינו רוקדים ריקודי עם וריקודים סלונים ,השירים שהיינו שרים הם שירי ארץ ישראל. הייתי גם בתנועת הנוער העובד והלומד. שם היינו שרים שירים של ארץ ישראל ורוקדים. בכיתה ו' חגגו לי בת מצווה לכיתה, וגם עשו מסיבה גדולה לכל המושב .לא הייתי במסיבה כי המסיבה הייתה למבוגרים בלבד. אני זוכרת שנעלבתי מאוד ובכיתי עד שההורים שלי חזרו מהמסיבה.

השרות בצבא

בצבא שירתי בחטיבה מרחבית בצמח מול הכנרת, באותו הזמן הייתה מלחמת ההתשה והסורים הפגיזו את כל הישובים שהיו לאורך הכנרת. בימי חמישי היו לנו ערבים סגורים שכללו ארוחת ערב חגיגית והיו הרצאות בנושא הביטחוני באזור ובכלל בכל הארץ. הייתי פקידה במשרד הראשי של הבסיס. אחרי הצבא עסקתי כמזכירה בקואופרטיב בית שאן חרוד, שם עבדתי במשך 5 שנים. במהלכן התחתנתי, גרנו פרק זמן במושב ואז עברנו לנצרת עילית. מצאתי עבודה בבית ספר שרת כמזכירה בחטיבה עליונה שם עבדתי שלושים שנה, אחרי 30 שנה פרשתי ממקום העבודה ויצאתי לגמלאות. אחרי שנה רציתי למצוא מקום עבודה כדי להעביר את הזמן בזמני הפנוי וכיום אני משגיחה על סטודנטים שנבחנים במכללות באוניברסיטה הפתוחה ועוד. טסתי לחו"ל לדרום אפריקה כדי לבקר את אחי, ויחדיו טיילנו. ביקרתי בפורט אליזבת כדי לראות את הבית שגדלתי בו ואת בית החולים שנולדתי בו. התחביבים שלי הם: שחייה למשכימי קום, כמו כן שיחקתי בקבוצת כדורשת בין בתי ספר ואהבתי מאוד את התחרויות והניצחונות שלנו במסגרת הקבוצה. תחביב נוסף שלי: אני אוהבת לסרוג מפיות מפות ועוד…עכשיו אני סבתא לשמונה נכדים שעסוקה בימי שישי באירוח כל המשפחה, אשר מגיעה אלינו לארוחת שישי. כולנו אוכלים מהמטעמים שאני מכינה והנכדים עושים הרבה רעש…אבל מביאים גם הרבה שמחה.

משפחה

נולדתי להורים ממוצא ליטאי. לאבי קראו יעקב ולאמי חיה. היו לי 2 אחים, האח הבכור שמו ברוך והאח השני שמו אלי, ואני האחות הקטנה מכולם. אחרי ששני הבנים נולדו ההורים שלי לא רצו עוד ילדים. לאימא שלי הייתה חברה בשם מרסל ששכנעה אותה ללדת עוד ילד לפחות ואז אני הגעתי לעולם. אח שלי הבכור, ברוך, עלה לארץ ראשון: הוא בדק את המושב איך הוא נראה ועוד. ואז כשאישר שהכל בסדר, עלינו לארץ. אחי ברוך התגייס לצבא ליחידת גולני. אחרי שהוא סיים את השירות הוא עבד בקולנוע הראשון שהיה בארץ, ואחרי כמה זמן הוא חזר לדרום אפריקה כי טען שלא מתאים לו לגור בארץ. אחי האמצעי (צעיר בשנתיים מברוך)עבד עם ההורים שלי במושב ואחרי זה הוא התגייס לצבא. הוא שירת בחייל הצנחנים. ההורים שלי עבדו במשק שבו גידלו פרות ותרנגולות. בנוסף הם ניהלו את הצרכנייה של המושב. הייתי ילדה מפונקת כי הייתי הילדה הכי קטנה. במשפחתי היו מנהגים מסורתיים: אבא שלי, שהיה איש מסורתי, נהג ללכת לבית הכנסת בחגים ובערבי שישי .לאחר התפילה ערך קידוש ואמי נהגה להכין מטעמים לארוחת ערב שישי. בראש השנה אמא שלי הייתה מזמינה את המשפחה הקרובה שלי שגרו במושב ועוד משפחה, וכמובן שבישלה את האוכל המסורתי.

אחי השני, אלי, נפל במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן, אבל איני אוהבת לדבר על הנושא.

סיפור אהבתם של סבא סבתא

סבא עלה לארץ בשנת 1957 עם ההורים שלו ואחיו ומיד הם התיישבו במושב רמת צבי. אבא של סבא קיבל אישור מהסוכנות להביא פרה לארץ, והוא עלה בנפרד עם הפרה. אמא שלו ואחיו עלו בנפרד באנייה מאיטליה לישראל. ההפלגה לארץ ארכה  5 ימים ואבי (סבא רבא של יהלי) הגיע לישראל חודש ימים אחרינו. אותנו הורידו מהאנייה ישר לאוטובוסים שהגיעו למושב רמת צבי, וחילקו לנו בתים מעץ (צריפים) כל משפחה שהגיעה קיבלה יחידת משק. כל הילדים הלכו לבתי ספר ולמדו עברית במשך שנה ואחר הצהריים נהגנו להיפגש כל ילדי המושב ולשחק בכל המשחקים שאהבנו. בימי שישי רקדנו בבית העם, אני אהבתי ריקודים סלונים. יום אחד שלחתי למיכאל הרקדן פתק ובו ביקשתי חברות, מיכאל השיב בחיוב ומאז נהיינו חברים. לפעמים היו ניתוקים וחזרות מחדש בקשר. בתקופה זו מיכאל שירת בצבא.

אחרי השירות הצבאי מיכאל הספיק לעשות פעם אחת מילואים ואז פרצה מלחמת ששת הימים. בזמן המלחמה כבשו כוחות צה"ל את הגדה ואז מיכאל קיבל פעם ראשונה חופש אחרי המלחמה. מיכאל הגיע למושב ופגש אותי. אחרי המלחמה מיכאל השתחרר והלך לעבוד כמכונאי רכב ואחרי העבודה הוא היה נפגש איתי במושב. עד שנת 1970 היינו חברים ובשנת 1970 התחתנו והקמנו בית במושב. לאחר מכן נולד לנו בן בכור ושמו שי כי זו הייתה מתנה לשני הסבים משתי המשפחות.

בתקופה הזו פרצה מלחמת יום כיפור ובה איבדתי את אחי אלי. כעבור שנה אני ומיכאל עברנו לגור בנצרת עילית וכאן נולדו לנו עוד שני בנים: אלי – אבא של יהלי  על שם אח של סבתא, ואחרי חמש שנים נולד בני הצעיר רועי. קראתי לו כך כי אהבתי את השם. כיום יש לי ולמיקי 8 נכדים 7 בנים ובת אחת.

הזוית האישית

סבתא בתיה: לסיכום העבודה, נהניתי מאוד לעשות את העבודה עם יהלי. הנכדה יהלי: למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא שלי כמו הסיפור אהבה שלה ושל סבא ועוד…