מאגר סיפורי מורשת

במושב

שלחו אותנו למושב משגב דב, כשהגענו גילינו שהבית שלנו היה קטן מאד, בעל שני חדרים ומוקף בעשביה (זאת אומרת מוקף בעשבים). מאחר ולא היו פעוטונים אז אלא רק גני חובה, נשארתי בבית.

הוריי עבדו בעבודות דחק  ובבתי הוותיקים של המושב בניקיון, לאחר זמן מה קיבלנו סוס ועגלה מהסוכנות במשותף עם השכן ולאחר מכן אבי והשכן עבדו בהובלת תערובת. בהמשך קיבלנו גם שתי פרות והתחלנו לפתח משק חקלאי, רכשנו עופות לפיטום וגם לביצים.

מגיל שש עזרתי להוריי במשק. כשחזרתי מבית הספר, הייתי אוספת ביצים וממיינת אותם לפי גודל. גם בשדה עזרתי לאבי  – הוא היה קוצר את המספוא (עשב לפרות) ואני הייתי אוספת את המספוא לעגלה ואחר כך הייתי מחלקת לפרות.

לאט לאט התפתח המשק. בשדה היינו צריכים להשקות את השדות על ידי העברת קווי מים על ידי חיבור של צינורות של ממטרות אחד לשני. אני זוכרת שבאחת הפעמים יצא לי נחש מן הצינור ומאד מאד נבהלתי. מאז אבי לא הסכים לי יותר להעביר קווי מים. ועוד אני זוכרת שכאשר העברנו את העופות לכלובים כדי למכור אותם בשוק היינו נשרטים בידיים. אחרי הצהריים היינו נפגשים -ילדי השכונה למשחקים: מחניים, שבע אבנים וחמש אבנים…

פעם אחת בחורף: היה גשם חזק ומילא את התעלות ניקוז אחד הילדים החליט "לשוט" אז הוא לקח גיגית בצורת מלבן מפח הוא נכנס אליה עד שהוא התהפך. באחד הימים הייתה הצפה מהשדות והמים הגיעו עד פתח הדלת ובדיוק כשאמרתי "טוב שלא פתחנו את הדלת" המים הציפו את הכול, ואנחנו נאלצנו לאחר מכן לחפש את הדברים.

נעורים

לאחר סיום יסודי הלכתי לשלוש שנות לימוד לתיכון מקצועי – שנתיים בגדרה ושנה ברחובות. בגיל 12 קרובי משפחה שלי תרמו ספר תורה לזכר קורבנות השואה לבית הכנסת בתל-אביב והייתי באירוע הזה.

בצעירותי ניגנתי באקורדיון

מלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים (6.6.1967) היינו בבית הספר וראינו את המטוסים והמסוקים שלנו טסים לעבר האויב (מצרים,סוריה וירדן). לא היו לנו אז מקלטים ואנחנו חפרנו מידי יום שוחות בשדה (תעלות בשביל להסתתר מן הטילים), למזלנו לא היו אזעקות באזור שלנו, ביום האחרון של המלחמה הגיע טרקטור שחפר לנו עוד שוחה, רק הפעם קרוב יותר לבית שלי.

בצעירותי שיחקתי כדור יד בנבחרת גדרות עד שהתגייסתי

בצבא

בבגרותי

התחביבים שלי

הזוית האישית

שושנה: מגיל שש עזרתי להוריי במשק. כשחזרתי מבית הספר, הייתי אוספת ביצים וממיינת אותם לפי גודל. גם בשדה עזרתי לאבי