מאגר סיפורי מורשת

שמי אריאל דוידוביץ, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי בתיה סער נבון, במפגש היא סיפרה לי על ימי ילדותה ותיעדנו אחד מסיפורי הילדות  של סבתא.

סבתא בתיה מספרת:

"נולדתי במלחמת עולם השנייה ברחובות, הוריי היו בין מייסדי מושב בית הלוי שבעמק חפר. עברנו למושב כשהייתי בת שש לפני כיתה א'. במושב הצעיר היו מספר מועט של ילדים וכשהתחלנו ללמוד נפתחו מספר כיתות שהכילו מספר מועט של תלמידים, כך שהתרכזו שלוש כיתות בחדר אחד ומורה אחת.

שלוש שנים לאחר מכן פרצה מלחמת השחרור. היו יורים עלנו רוב הזמן, בית הספר היה ממוקם על גבעה וכשהיו יורים עלנו היינו רצים להסתתר מאחורי הגבעה. שעלינו לכיתה ו' גדל מספר הילדים במושב, העבירו אותנו לבית ספר במושב אחר ששמו כפר חיים המרוחק כשישה קילומטר. לא הייתה אז תחבורה מסודרת ודאגו לנו להגעה לבית הספר עם סוס ועגלה שדמתה לכרכרה מהמערב הפרוע.

הוריי עבדו במשק שגדלנו בו ירקות בקר עופות וירקות, לפני יצאתי לבית ספר תפקידי היה לחלוב פרה אחת כמעט כל יום חוץ מיום שבת. הצטרפנו לבית ספר שהיו בו כבר כיתות מגובשות ואנחנו כתלמידים חדשים קיבלו אותנו בקשיים רבים. (כל זה קרה עד גיל 14).

יום חורף אחד העגלון לא בא לקחת אותנו חזרה ירד גשם שוטף, בסמוך למושב היה ואדי (נחל קטן במונחים של פעם) שהתמלא במים ואי אפשר היה לחצות אותו. שני חבריי הפשילו את שרוולי המכנסיים וחצו את המים הסוערים ואני שפחדתי ממים ולא ידעתי לשחות נשארתי בגדה השנייה שכולם חצו. הילדים חזרו הביתה הוריי ראו שאני לא חוזרת דאגו מאוד והלכו לעגלון לשאול מה קרה הוא ענה להם שהוא בכלל לא אסף אותנו.

אבא שלי הלך לבית של אחד הילדים והילד סיפר שהשאירו אותי בצד השני של הואדי. אבא שלי רתם את הסוס שלנו לעגלה ויצא לאסוף אותי הייתי רטובה כולי וחליתי לאחר מכן בדלקת ראות".

מאלבום התמונות של סבתא:

סבתא התינוקת בגיל חצי שנה, בזרועות אביה, שהיה שוטר-גפיר במשטרה

הזוית האישית

אריאל דוידוביץ: אני מאחל לסבתא שלי בריאות אריכות חיים ושמחה.

בתיה סער נבון: אני מאחלת לך נכד אהוב שלי הצלחה בלימודים הצלחה בחיים ושלא תצטרך ללכת לצבא.

סבתא ואני במפגש תכנית הקשר הרב דורי