מאגר סיפורי מורשת

בית הוריי

שמי דבוניה ניימרק נולדתי בשנת 1949 ה'תש"ט, להוריי שאול ופרידא רסקין ז"ל, בכפר חב"ד.

משפחתי מנתה חמש בנות: רחל ז"ל, יהודית, אני, שרה ובתיה. חיינו חיים שלוים ורגועים בכפר חב"ד, שהיה קודם כפר ערבי בשם "ספרי'ה". לא היו אז כבישים ולא תחבורה ציבורית היה רק בוץ, חול, אבנים, שלוליות וקוצים. כדי לנוע ממקום למקום השתמשנו בסוס ועגלה ורכבנו על אופניים, בכל הכפר היה רק רכב אחד!

אבי ז"ל היה אדם טוב לב, בעל נתינה ועזרה לזולת, חסיד שמקושר מאוד לרבי. הוא ואימי לא עשו שום צעד בלי לקבל את ברכתו של הרבי. אבי היה עוזר לאנשים נזקקים, נותן להם דברים יקרים במתן בסתר ומלווה לאנשים כספים בחביבות ובשמחה.

מבחינה כלכלית המצב היה קשה מאד, כולם היו עניים ואבא שאל את הרבי מליובאוויטש במה להתפרנס? הרבי ענה לו לעסוק בחקלאות. לאבי לא היה שום קשר לחקלאות, הוא לא ידע שום דבר בנושא אבל הייתה לו קבלת עול והוא החל לגדל פרות, אווזים ותרנגולות. העבודה הייתה קשה, במיוחד בחורף הקר שהיה גשום מאוד עם הרבה בוץ, אבל הוא דאג לעצמו למעיל ולמגפיים וכשהיה קר מאוד, אבי היה מכניס את האפרוחים לתוך חדר מחומם בתוך הבית שרצפתו הייתה מצופה בנסורת.

אמי ז"ל הייתה עקרת בית צדיקה, טובת לב חמה ולבבית מאוד. תמיד חיכה לנו אוכל חם בבית. גם היא כמו אבי הייתה מרבה לעזור לזולת. היא הייתה מכינה מאכלים בהתנדבות לכל מיני אירועים בכפר, כמו: ברית מילה, בר מצוה וחתונה כשהיה עובר אדם שקיבץ נדבות הייתה תמיד מביאה לו ארוחה חמה בשמחה. לשבת מברכים בבית הכנסת הייתה אימי מכינה יחד עם אבי את הקידוש ללא כל תמורה. הוריי לבשו בגדים פשוטים וצנועים, וגם לנו לא היו לנו הרבה בגדים אבל הם היו תמיד נקיים.

על הסוס של סבא

הבית שבכפר

גרנו בבית שהיה שייך קודם לערבים. היו בו שלושה חדרים ומטבח. לא היו לנו שירותים ומקלחת. השירותים והמקלחת היו מחוץ לבית וביום שישי היינו הולכים לבית המרחץ להתקלח לכבוד שבת. הבית שלנו היה תמיד נקי ומסודר והייתה בו שמחה. אחיותיי ואני אהבנו לשחק ולהשתולל בחוץ. שיחקנו 'מקלות', 'מחבואים', 'מחניים' ו'שוטרים וגנבים'. המשחק האהוב עלי ביותר היה 'מחניים'. בחורף היינו משחקים בחצר 'טלפון שבור'. מאוחר יותר היו לנו משחקי קופסא: סבלנות, מונופול וחמש אבנים. הממתק היחיד שהיה לנו – סוכריה על מקל בצורת תרנגול, שאותה היינו מקבלים לכבוד שבת קודש. לא הייתה לנו פלטה ואת החמין של שבת לקחו אנשי הכפר למאפייה לפני שבת, האופה הטמין את החמין בתנור כדי שבשבת הוא יהיה חם.

גרנו כולנו, כל תושבי הכפר, כ'חמולה' אחת. היינו כשבעים משפחות וכל כמה משפחות גרו ביחד. אחותי יהודית הייתה מאוד חולה וחלשה והרופא אמר שמסוכן לה לגור עם כולם ביחד ואם אנחנו רוצים שהבת שלנו תחיה כדאי שנתרחק מכל המשפחות שגרו ברחבה של בית הכנסת, בפרט שבאותה תקופה היו מחלות ולא הייתה היגיינה מספקת. הוריי התנתקו מכל המשפחות שהיו שם ועברנו לגור מעבר לפסי הרכבת בבית ערבי ללא חלונות וללא דלתות. בלילה לא ישן אבי אלא נשאר לשמור על הבית שהיה מוקף בבתים של ערבים. כעבור מספר חודשים הבריאה אחותי וחזרנו לביתנו הקודם.

חוויות ילדות

אני זוכרת את החורף כחוויה. הייתי אוהבת מאוד להכנס לתוך הבוץ ולקפוץ בשלוליות. פעם אחת יצאנו עם המורה ליום שדה והיא נפלה לתוך אחת השלוליות וכל החצאית שלה מקדימה הייתה מלוכלכת בבוץ. היא ביקשה מאתנו ללכת לפניה ולהסתיר את הבוץ שעל החצאית. כך ליווינו אותה עד לביתה.

בבית הספר למדנו בכיתות קטנות כל כיתה הייתה רב גילאית. יצאנו הרבה לטיולים ו'ימי שדה' יחד עם המחנכת. לא היו לנו שיעורי מלאכה ומוזיקה. בזמן האוכל כל הילדות מבית הספר היו הולכות למסעדה ציבורית שהיתה בכפר ואוכלות שם.

עם אחיותיי

הקמת המשפחה

כשהבנות בגרו ההורים היו פונים לשדכנית בכפר חב"ד והיא הייתה מציעה הצעות שונות, כך נהגו גם הוריי, אבי ואימי ביררו פרטים על המשפחה השניה ושלחו פקס לרבי כדי לקבל ברכה וכך התחתנתי עם בעלי ונולדו לנו שישה ילדים שתי בנות וארבעה בנים כולם נשואים והולכים בדרכי האבות בהתקשרות לרבי ושלושה ילדים שליחים של הרבי בחוץ לארץ.

שורשיי בחב"ד

הוריי משתייכים לחסידות חב"ד. לסבא שלי מצד אימי קראו ר' יעקב זכריה מאסקאליק הלוי. הוא שימש כרב בעיר זוראוויץ' שברוסיה. סבי היה חסיד גדול של הרבי הריי"צ – רבי יוסף יצחק והיה איש אמונו, הוא מסר לרבי דיווחים אודות חיי הקהילה. הדיווחים היו מוצפנים וכתובים ברמזים וגם בכתב "מזוזה" שכל אות רודפת, כלומר שהאות ג' כתובה ד' והאות ר' כתובה ש' וכך כל האותיות. הוא דאג לאנשי הקהילה ברוסיה בגשמיות ובפרט ברוחניות ותמך במשפחות שבהן אב המשפחה הוגלה מהבית. פעם אחת לקחו את סבי לחקירות והוא הוגלה למאסר שממנו לא שב. ה' ייקום דמו.

ברוסיה היו חייבים ללכת לבית הספר גם בשבת ולכתוב. פעם אחת בשבת אימי שפכה עליה מים רותחים על הידיים וגרמה לעצמה לכוויה כדי שלא תוכל לכתוב בשבת. בנוסף היו הולכים לרופא ומשלמים לו כסף הוא היה נותן אישור מחלה. דבר זה היה מסוכן מאוד.

ברוסיה לא היה קל לקיים תורה ומצוות והייתה קיימת סכנה של התבוללות עם הגויים. סבא שלי מצד אבי בא לרבי הרש"ב – רבי שלום דב בער וביקש ברכה שהילדים שלו ילכו בדרך התורה והמצוות. הרבי אמר לו שלא ידאג לילדים ולנכדים, הם ישמרו תורה למצוות ולא יתחתנו עם הגויים והגוייות, מאז ברכה זאת קיימת עד היום לעשרה דורות.

הזוית האישית

סבתא דבוניה: הפגישות עם נכדתי בתוכנית הקשר הרב דורי גרמו לי להכיר יותר את נכדתי, ליהנות ולהיזכר בדברים שקרו בילדותי ולשתף אותה בחוויותי.

הנכדה יהודית: היה לי מאוד כיף לשבת ולשמוע סיפורים מסבתא, אני מאחלת לה נחת ממני ומכל הנכדים, שתצליח בכל דרכיה ושיתגשמו כל משאלות ליבה לטובה ושנצעד כולנו תכף ומיד ממש לגאולה האמיתית והשלימה.