מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1942 בטהראן שבכורדיסטאן. כורדיסטאן  נמצאת בין איראן בצפון מזרח, לבין עיראק – בצפון.

היא גם גובלת בטורקיה – מדרום מזרח וסוריה- בפינה הצפון מזרחית. בגלל שהיינו קרובים לגבול האיראני, בסופו של דבר עברנו לטהראן – עיר הבירה של איראן.

אני זוכרת ילדות קשה. לא היה לנו מים, היינו צריכים לשאוב מים מהבאר ומהנחל. היינו מכבסים בנחל את הבגדים שלנו. היינו צריכים לשאוב מים מהבאר לבישול, ניקיון ולכל מה שהיינו צריכים.

 

האחים שלי למדו בבית – ספר בטהרן, אני לא למדתי. אני זוכרת שרק לימדו אותי לסרוג באורט. היינו חוגגים את חג ה"סהרנה", שהוא חג כורדי, ללא מקור דתי, החג היה בחול המועד של פסח. היינו עושים הילולה גדולה, יוצאים לטבע ועושים המון סעודות עם שירים וריקודים. היה לנו גם עוד חג, שנקרא ה"נורוז", גם הוא לא חג דתי.

אבל היה לנו תפילות מיוחדות לחג וטקסים דתיים, כמו הכנסת ספר תורה חדש לבית – הכנסת וטקסי אירוסין, שהיו גם הם חלק מהחגיגות.

כשהייתי בחורה, יום אחד טיילתי בפארק ליד ביתי. פגש אותי באמצע הטיול שדכן אחד. הוא ראה אותי וביקש שאקח אותו מיד אל אימי, כי יש לו מה לומר לה. אני לא הבנתי מה הוא רוצה אז. כשהגענו לביתי, הוא ביקש מאימי את הפרטים, כי הוא רצה לשדך אותי למישהו. כבר למחרת הגיע הבחור שהוא רצה לשדך לי. הבחור הביא עמו עוגות ומטעמים ומהר מאוד התחתנו. בתי הבכורה נולדה בטהרן.

 

החלטנו לעלות לארץ – ישראל בשנת 1974. בארץ נולדו לי עוד שני בנים. העלו אותנו ישר לירושלים, לשכונת נווה – יעקב. נתנו לנו דירה בקומה השביעית. היה לנו מאוד קשה בהתחלה, לא ידענו את השפה, לא היה לנו עבודה ולא כסף. הסוכנות היהודית עזרה לנו בהתאקלמות בארץ. לאט, לאט מצאנו עבודה והתחלנו להסתדר בארץ.

 

טהראן: "היא בירת איראן והעיר הגדולה ביותר בה, הממוקמת לרגלי רכס הרי אלבורז ונמצאת במרכזו של מחוז טהראן. העיר מהווה את המרכז הפוליטי, הכלכלי והחברתי של המדינה".

 

שידוך: "התאמה בין איש ואישה, במטרה להביאם בברית- הנישואים. התהליך מתבצע לרוב, בעזרת שדכן או שדכנית, העוסקים בשדכנות לפרנסתם. לרוב, ההורים או המעומדים, מבררים אחד על השני אצל חברים וקרובי משפחה, על- מנת לוודא התאמה מקסימלית בטרם יפגשו".

תשע"ו