ילדות בירושלים , הקמת קיבוץ חדש ליד הכנרת והחיים אחרי …
בשנת 1949 עלינו להתיישבות והקמנו את קיבוץ האון
שמי יצחק , נולדתי בשנת 1931 ביגוסלביה .עלינו ארצה : ההורים ואחותי בשנת 1932 כשהייתי בן שנה .
גרנו בירושלים בשכונת נחלת שבעה השכונה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות . גרנו בבית שהשירותים היו משותפים לכל הדיירים , היה בבית רק חדר אחד והתנאים היו קשים : לא היו מים בברזים אז נאלצנו לשאוב
מים מהבור בחצר והיינו מביאים בדליים הביתה .
היו לי שכנים נחמדים כגון : משפחת ברמן שהיו מקימי המפעל הראשון לדגלים בארץ , משפחת פלומבו שדוד (האב ) ייצר את השערים של בניין הכנסת והשערים של הר הרצל והשכן סורמלו שהיה מפורסם בסיפוריו והיה לו את הפטיפון הראשון בירושלים . למדתי בבית הספר : בית חינוך
לילדי עובדים עד לפני התיכון .
לפני מלחמת השחרור עברתי להכשרה מפני שרציתי לעלות להתיישבות בתל חי . בהכשרה עבדנו , למדנו
והתאמנו . בהתחלת מלחמת השחרור נלחמנו במטולה וחלק מן ההכשרה שלנו נלחמו במשמר הירדן וחלקם
נפלו בשבי הירדנים כשכבשו את הישוב משמר הירדן . בשנת 1949 עלינו להתיישבות והקמנו את קיבוץ האון
והעברנו אותו מספר פעמים מכיוון שהיה על שטח מפורז והיה אסור להתיישב. בסופו של דבר, הקיבוץ קם בגדה המזרחית של הכנרת .
התחתנתי בקיבוץ האון עם עדינה ברנר ונולד לנו בן ראשון עדי. עדי גר בקיבוץ עד גיל שנתיים ושבעה חודשים
ובשנת 1957 עזבנו את הקיבוץ כי המצב החברתי לא היה טוב ועברנו לראשון לציון . הגענו לראשון עם מעט
מאוד מיטלטלים : מיטה וארגז (בתור ארון) . שכרנו דירה ברחוב כינרת מספר 8 בית דו משפחתי. עדינה עבדה
במכון וייצמן 40 שנה ואני ניהלתי חברה חקלאית : נביעות הדרום ליד אשקלון גידלנו בחברה גפנים, מפעל
לצימוקים , פרדסים , מטעים שטח של 3,500 דונמים ועבדתי שם 30 שנה עד שהחברה התפרקה, עברתי
לנהל פרדסים באזור ראשון לציון . בגיל 65 יצאתי לפנסיה .לפני 10 חודשים עברנו לאחוזת נווה חוף .
מילון
מפורזשטח של האו"ם
ציטוטים
”"גם אם קשה, אפשר להתגבר על הכל"“