מאגר סיפורי מורשת

שמי צביה אנגלמן ואני סבא של הדסה.

נולדתי בשנת 1952 בישראל, בעיר באר שבע, להוריי ראדה ונדרה באזל. אני בת הרביעית מתוך שמונה ילדים: ארבעה בנים וארבע בנות.

קיבלנו חינוך דתי, ההורים שלי מאוד הקפידו שהילדים ילמדו, למדנו בבית ספר דתי והבנים למדו בישיבות בני עקיבא, כולנו היינו חברים בתנועת הנוער "בני עקיבא".

אהבתי מאוד תנ"ך, היה לנו בכל שבוע חידון תנ"ך בבני עקיבא ואני תמיד זכיתי במקום הראשון. פעם אחת המדריכה החליטה לשים לזה סוף וביקשה ממני לאפשר לעוד ילדים לזכות בחידון, הסכמתי.

אהבתי מאוד להכין תחפושות, במשך שעות הייתי יושבת ומכינה תחפושות לי ולאחי. כשגדלתי מעט הייתי מדריכה בבני עקיבא. הייתה לנו ילדות יפה וכיף גדול.

אימא שלי, הייתה  אישה חכמה ופקחית, היא לא ידעה לקרוא, מכיוון, שבתימן הבנות לא למדו לקרוא, אבל אנחנו, ילדיה, לא ידענו שהיא אינה יודעת קרוא וכתוב. כשהכנו שיעורי בית, היא הייתה עוברת ביננו ואומרת לנו להוסיף ולתקן, למרות, שהיא לא ידעה לקרוא. מאוחר יותר, כשהמורה שלנו באה ללמד את אימא קריאה, הבנו שאימא לא ידעה לקרוא.

אימא הייתה בעלת חסד, בשכונה שלנו, התגוררה אישה אחת שהייתה מסכנה, בעלה עזב אותה. והיא נותרה עם שמונה ילדים לבדה. היא הייתה  מגיעה אל אמי ובוכה. כשלאמי הייתה שמלה חדשה, השכנה הייתה מקנאה באמי והייתה אומרת לה: "הלוואי ויכולתי גם אני לקנות לעצמי שמלות כמוך". אמי ריחמה על האישה והחליטה לעזור לה. היא הייתה מביאה לה שמלות חדשות שקנתה ואומרת לה, שהן אינן מתאימות לה…

אבי הקפיד מאוד לקום כל בוקר מוקדם בהשכמה לתפילה, אחר כך היה חוזר הביתה לאכול משהו, שאמי הכינה לו ויוצא לעבודה.

כבר בכיתה ב' נכנסתי לשוק העבודה, עשיתי חונכות לילד בשכונתנו שהתקשה בלימודים. כשסיימתי את לימודי בתיכון פניתי ללמוד כימיה במכון לחקר הנגב. חקרו שם כל מיני דברים כמו למשל, איך  לשבח את העגבנייה עם כל מיני חומרים כימיקלים. בהמשך המכון לחקר הנגב ניסגר ועברתי ללמוד באוניברסיטת בן גוריון. מאוד נהניתי מלימודי הכימיה. למרות, שזה היה מסוכן, הייתי צריכה להרכיב משקפי מגן ולחבוש מסיכה. לבשתי פאה כשערכתי את הניסויים. הריח של החומרים היה נידבק לפאה, לפעמים, כשהלכתי ברחוב, מכרים היו שואלים אותי אם אני עובדת במרפאה. קניתי שתי פאות נוספות שיהיו לי לזמן בו איני בעבודה.

בהמשך עשיתי הסבה להוראה, מפני, שעבודה זו התאימה לי יותר מבחינת שעות עבודה וסביבת עבודה. בתחילה עבדתי בהדרכת מורים בבתי ספר תיכוניים דתיים ולא דתיים. הדרכתי גם בדואים, הם היו קונים לי אוכל ואומרים לי: "קנינו לך אוכל בהכשר הבג"ץ" (הם היו אומרים בג"ץ במקום בד"ץ), אבל אני לא אכלתי כי פחדתי לאכול מהאוכל.

בהמשך לימדתי בכיתות ה' – ח' מתמטיקה ומאוחר יותר התפנתה לי משרת מורה למתמטיקה בתיכון.

כיום אני בפנסיה ונהנית ממשפחתי היקרה והאהובה.

הזוית האישית

הנכדה הדסה: תודה לך סבתא שפינית מזמנך היקר לספר לי מקורות חייך. למדתי ממך הרבה. מאחלת לך בריאות, אושר ושמחה.