מאגר סיפורי מורשת

סבתא אסתר מספרת לאפיק:

שמי אסתר גליקמן, עליתי לארץ בדצמבר 1948 כשהייתי בת שנה וחצי. עלינו מאיטליה באניית המעפילים, נגבה.

זיכרונות ילדות

כאשר הייתי בגילך לא היו חוגים ולכן כאשר סיימתי את היום בבית הספר הלכתי לספריה (אשר הייתה רחוקה מאוד מהבית), כדי להחליף ספרים, מפני שמאוד אהבתי לקרוא אותם וסיימתי אותם מהר. ההיתי תלמידה טובה, הייתי טובה מאוד בכל המקצועות וכשהייתי בבית הספר המקצוע האהוב עלי היה חשבון איני יודעת למה אך מקצוע זה מצא חן בעיני במיוחד.

הזיכרון שהכי מוקדם שלי הוא מסיבת פורים בגן בו הייתי מחופשת למלכת אסתר.

האדם אשר השפיע עלי בילדותי הוא אמי. אני חושבת שזה מפני שהייתי בת זקונים ולכן היא פינקה אותי. בנוסף הייתי בת יחידה, היו לי רק אחים ולכן הזדהתי עם אמי. בנוסף אימא הפעילה את משק הבית והייתה הכי דומיננטיתבבית. בעקבות כל הסיבות האלה היא השפיעה עלי רבות.

בשעות הפנאי שלנו ובשבתות, אני וחברי מהשכונה היינו הולכים למרכז יפו (שדרות ירושלים) וקונים שם פלאפל, פיתות וגלידה ומשחקים ברחוב. היינו גם הולכים ללונה פארק ליד המרכז ולחוף שליד ביתי.

מתקופת נערותי, אני שומרת על קשר עם חברה אחת מהתיכון ובנוסף אני שומרת על קשר עם חברותיי משרות הקבע בצבא.

חוויה שלא אשכח

ביום ראש השנה, בשנת 2016 אחיינית שלי באה לבקר בביתי ומצאה אותי מבולבלת מאוד. היא מיד הבינה שמשהו אינו כשורה והסיעה אותי מייד לבית החולים. הייתי בטיפול נמרץ כשלושה ימים. ביום כשהובאתי לבית החולים, ביקשו ממשפחתי להתכנס בבית החולים ולהיפרד מפני שמצבי לא טוב. כאשר הכל התבהר הרופאים אמרו לי שאם הייתי מאחרת בכמה שעות לא הייתי בחיים כעת.

הזוית האישית

סיפורה של סבתא אסתר גליקמן, תועד על ידי הנכד אפיק גפני.