מאגר סיפורי מורשת

סבתא שושי:

לאחר מלחמת העולם השנייה (בשנת 1945) ולאחר ששרדו את תקופת הנאציזם והמחנות, הגיעו הוריי לגרמניה בתור עקורים נטולי אזרחות.

אני ואחותי התאומה נולדנו בגרמניה (1947) ובגיל שנתיים (1949) עלינו כולנו לארץ ישראל. קלטו אותנו במחנה עולים שם גרנו, במשך תקופה, באוהל. משם עברו הוריי, כעובדי חוץ, לקיבוץ שפיים.

לאחר מספר שנים עברנו לבת-ים ונקלטנו בגן ילדים. מאחר ולא ידענו עברית (דיברנו בינינו גרמנית) הילדים צחקו מאיתנו וזה דרבן אותנו ללמוד עברית כמה שיותר מהר.

בילדותנו שיחקנו ב'קלאס', 'מחבואים', 'תופסת', '5 אבנים', 'קפיצה בחבל', 'גוגואים' (גלעיני משמש).

כשבגרנו התקבלנו לתנועת 'השומר הצעיר' שם נחשפנו להרבה פעילויות חברתיות, טיולים, יציאה לעבודה – התנדבותיות – בקיבוצים ועוד.

בגיל 18 התגייסתי לצה"ל ושירתתי כפקידה בשלישות ברמת-גן.

סבא מיכאל:

בשנת 1936 (לפני עליית הנאצים לשלטון) עזבו הוריי את גרמניה ועלו ארצה.

נולדתי בשנת 1943 ב'פלשתינה' (שמה של ישראל לפני הכרזת עצמאותה בשנת 1948).

בילדותי ביקרתי בגן ילדים, בית ספר עממי ובגיל 14 התקלתי למכללת "אורט" שם למדתי טכנאות אלקטרוניקה. בגיל 18 התקבלתי לביה"ס הטכני של חיל-האוויר שם התמקצעתי במכשור המותקן במטוסים ובמגדלי פיקוח. את שירותי הצבאי עשיתי בבסיס 'תל-נוף'.

לאחר שהשתחררתי (1965) התחלתי לעבוד במגן דוד אדום בתור טכנאי במעבדת הקשר והאלקטרוניקה.

בשנת 1967 הכרתי את שושנה (שגם היא עבדה במד"א) ואשר לימים הפכה להיות אשתי.

נולדו לנו שתי בנות ובן.

מהבת האמצעית יש לנו 3 נכדים חמודים שהקטנה מביניהם היא עופרי.

גלגולו של חפץ:

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.