מאגר סיפורי מורשת

שמי טובה נוף , אני ילידת תל אביב הקטנה. בת בכורה למיכאלה לבית זילברברג ולשלום וקשלק.

אמי מיכאלה הייתה חברה בלח"י, היא השתתפה בכל הפעילויות שעל אחת מהן סיפרה לי. בתקופת שלטון הבריטים נאסרה תקיעת שופר בכותל המערבי בצאת יום כיפורים. אמי וחבריה נסעו לירושלים בערב החג לקחו איתם שופר ובזמן נעילה החביאו את השופר והעבירו מיד ליד כך שלא יכלו לתפוס אף אחד וכך תקעו בשופר. בשבתות נהגנו לטייל ל"מצודה" ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב ושם אמי פגשה את חבריה.

אבי שלום ז"ל עלה ארצה מפולין בשנת 1935 במסגרת השומר הדתי, במטרה לבנות בארץ ואכן עבד כפועל בנין.

אחד הזיכרונות הכי חזקים מילדותי: ביום הקמת המדינה אבי לקח אותי למרפסת בגג הבנין והראה לי מעגלי רוקדים ברחוב הסמוך וחזר ואמר: ״אל תשכחי את היום הזה – היום קמה מדינת ישראל״.

החגים בילדותי

היינו משפחה דתית ובארוחות חג ושבת היינו שרים זמירות. באותה תקופה אפשר היה לשמוע מכל הדירות השכנות את מזמורי השבת והחג כל אחד לפי מנהגו. לפני כניסת השבת נשמעה צפירה בתל אביב המבשרת את כניסת השבת. לכל חג היו מאכלים אופייניים שנשמרו בקפידה, בראשם הגעפילטע פיש ומרק העוף. אמי בישלה על פתיליה ופרימוס. המקרר היה מקרר קרח וכל יום עבר מוכר קרח עם סוס ועגלה ומכר קרח בגודל בלוק או חצי בלוק.

יום העצמאות היה בביתנו חג בעל משמעות. בערב החג אמי הדליקה נרות בארוחת חג חגיגית. בחג עצמו טיילנו ברחובות,  כל הילדים לבשו כחול לבן והחזיקו ביד דגל ישראל.

זכרונות ילדות

זוכרת אני את תקופת הצנע. עמדתי בתור עם אבי לקבל את ההקצבה של משפחתנו למוצרי יסוד . כל משפחה קיבלה פנקס עם תלושים ועם הפנקס היה ניתן לרכוש מוצרי יסוד וגם בשר ועוף. אני זוכרת שסוכר לבן לא היה בנמצא, היה רק סוכר חום. תחליף ביצים היה אבקת ביצים. למדתי בבית הספר "ביאליק" שבתל אביב בכיתה א' וב' ולאחר מכן עברנו דירה, ואז למדתי בבית ספר דתי לבנות "שלמה המלך", ובבית הספר לא היו מספיק כיתות לימוד. לכן למדו בבית הספר במשמרת ראשונה מהשעה שמונה עד אחת, ומהשעה אחת עד השעה שש בערב הייתה משמרת שנייה, כלומר היה סבב שני של למידה שבו למדו כיתות א' עד ד'.

הדירה שלי והמשחקים שלי בילדותי

בדירה שלנו בתל אביב ברחוב חזנוביץ' היה מסדרון ארוך ובמסדרון היו שלושה חדרים: מטבח אחד וחדר אמבטיה אחד עם שירותים. בדירה התגוררו שלוש משפחות שהשתמשו במטבח ביחד וכך גם בחדר האמבטיה. לא פעם היו מריבות על השימוש בחדרים המשותפים. בחדר של כל משפחה היה שולחן אוכל, מיטות לינה מתקפלות והייתה גם ספה של סלון. כל יום היינו יורדים בשעה ארבע לרחוב או לחצר לשחק עם כל הילדים, שיחקנו במשחקים עם חבל, חמש אבנים, שיחקנו באולר ועוד. בשעה שבע אפשר היה לשמוע את כל האימהות קוראות לילדים בשמם לעלות הביתה.

מפגש עם דוד בן גוריון 

פגשתי את דוד בן גוריון בצריף שלו בשדה בוקר בטיול של תנועת הנוער בני עקיבא. בן גוריון היה אדם עממי וחביב סיפר לנו על חייו בקיבוץ ועד כמה הוא מאושר שעזב את העיר. זכורה לי אמירתו "נוער הזהב רד לנגב".

הזוית האישית

טובה: התכנית הייתה מרתקת, מהנה ומעניינת, היה כיף מאוד להקשיב לסיפורים של אחרים, להיות עם הנכדים שלי בבית הספר ולספר להם על ילדותי. זאת חוויה בלתי נשכחת. תודה לניצה, מחנכת ו׳ 2 על הארגון והחוויה המרתקת שזכיתי לה.

אוהד: מאוד נהניתי ולמדתי בתכנית הזו ואני חושב שהיא צריכה להמשיך עוד הרבה שנים ולהתקיים כפי שהיא.

יונתן: למדתי הרבה דברים לחיים, תודה ענקית לאוהד וטובה שאימצו אותי בתכנית הזו. ואני כבר ממש מחכה לבקר בבית התפוצות.