מאגר סיפורי מורשת

שמי רבקה, נולדתי למשפחת תשובה בבנגאזי שבלוב באוגוסט שנת 1952. עליתי לארץ בגיל חמש מלוב (טריפולי), עם הוריי, שתי אחיותי, סבא וסבתא מצד אבא ודודה. שלוש שנים לפני כן עלו כל קרובי המשפחה ונותרנו שם לבד, ולכן אמא לחצה לעלות לארץ, כדי להתאחד עם כולם. במיוחד אחרי שחוו את החיים במחנה הריכוז בג'אדו שם נספה סבא מצד אמא. אני זוכרת לפחות את השנה האחרונה לפני עלייתנו: התגוררנו ברחוב שרובו היה מאוכלס ביהודים פרט למשפחה מוסלמית אחת. בלוב נשלחתי עם אחותי הצעירה לפעוטון יום של אליאנס, משם היו לי זכרונות יפים.

אני (הילדה באמצע) אימי אחיותי והגננת בפעוטון אליאנס לוב

אני זוכרת היטב את העליה באונייה גלילה ואת ארבעת ימי השייט..

עם הגיענו לארץ, הועברנו למעברה ג' הסמוכה לאשקלון. לאחר זמן קצר הוריי עברו עם אחיותי לגור בעיר אשקלון ואילו אני "נמסרתי" לסבתי מצד אימא אשר עלתה לארץ כבר בשנת 1949, היא התגוררה במעברת פרדס כץ בסמוך לעיר בני ברק.

המגורים היו בצריף מעץ, כאשר השירותים וברזי המים היו משותפים לכל שורת הצריפים וכמובן בחוץ. כל בוקר היו חולפים ליד הצריף של סבתא ילדים בדרכם לגן ולבית הספר שהיו קרובים לשם. בוקר אחד אמרתי לסבתא שאני רוצה ללכת עם הילדים לאן שהם הולכים, ואז היא אחזה בידי ולקחה אותי לגן הילדים.  באותה שעה, הילדים שיחקו בחצר. התקרבנו לגדר וסבתי קראה לגננת ואמרה לה שהיא רוצה לרשום אותי לגן. עלי לציין שבשלב זה עוד לא ידעתי עברית ואילו העברית של סבתי הייתה צולעת….

הגננת שאלה לשמי, ושמי היה פינה. הגננת לא קלטה את השם ושאלה שוב ושוב ואז אמרה לה סבתי: ״תרשמי רבקה״, כי ככה קראו לה (לסבתא). השם פינה מקורו מאיטלקית. ומה שם המשפחה? וסבתי ענתה "תשובה" ושוב, בגלל המבטא של סבתא הגננת לא הבינה, ואז סבתי החליטה "להעניק" לי את שם משפחתה – " לוי".  וראו זה פלא – זהותי הוחלפה תוך כמה דקות מ- פינה תשובה  ל-רבקה לוי. כך נקראתי עד גיל עשר כאשר סיימתי כיתה ד' וחזרתי לחיות עם הורי באשקלון. מאוד אהבתי את הגן , שיחקתי תמיד בפינת הבובות ובשעת החצר טיפסתי על עץ התותים שהיה בחצר ודמיינתי שאני ציפור. לגננת קראו רותי ולעוזרת (הסייעת) קראו מינה, ומדי פעם התלוויתי אליה למכולת לקנות ״נחם״ (לא יכולתי  לבטא את האות ל') שחור…

פרט לגן ולבית הספר היו במעברה חנות מכולת, בית כנסת ותחנת אוטובוס מרוחקת ,,, לבני הנוער היה מועדון. כילדה שיחקתי תופסת, קלאס, קפיצה בחבל ועוד. עם סבתי שיחקתי דומינו וקלפים. דיברתי איתה ערבית וגם עברית. סבתי לא עבדה אבל השכנים עסקו במסחר, בחקלאות בקיבוצים בסביבה, היו סנדלרים, אופים ועוד. הייתה קופת חולים. ברחוב מכרו נפט, קרח וחלב.  השכנים במעברה היו מכל העדות: לובים, מצרים, עירקים, מרוקאים, רומנים, פולנים הונגרים ועוד. יו"ר הוועד במעברה היה פולני. הראשונים שעזבו את המעברה אל השיכון היו יוצאי אשכנז. הוריי יצאו משם לגור בעיר אשקלון, אבי היה סיטונאי מזון ואימא עקרת בית, כך עד יום מותם.

הזוית האישית

רבקה: תכנית הקשר הרב דורי חיזקה מאוד את הקשר ביני לבין נכדי דניאל, בעיקר אחרי הביקור בבית התפוצות, שדרכו יכולתי להמחיש לנכדי את חוויות הילדות והנעורים שלי. גם הקשר עם סבא מרסל התחזק כאשר דניאל החליט לתעד את הסיפור של סבא שלו.