מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בבלרוס.

בשנות ילדותי עברה משפחתי להתגורר במוסקבה שברוסיה.

שם סבלנו רדיפות והצקות בשל היותנו יהודים שומרי תורה ומצוות.

קיבלתי גלויות הזמנה לחגיגות שערכו נאמני הק.ג.ב. אך כמובן השמדתי אותם והשלכתי ישירות לאשפה.

את שנות ילדותי אני זוכרת כשנים של מסירות נפש לשמירת הגחלת היהודית.

אבי ז"ל שהיה בעל מראה יהודי חסידי ועסק בשו"ב נאלץ לעשות עבדותו תוך סיכון בקיפוח חייו. אותנו הבנות הוא החביא בבית כדי שלא לקבל חלילה חינוך קומוניסטי ועל מנת לחסוך מאתנו חילול שבת וחגים יהודים.

פת לחם לא תמיד הייתה מצויה בביתנו, שלא לדבר על יותר מזה.

ממוסקבה ברחנו לסמרקנד שבבוחרה בשל שמועות כי הגרמנים, ימ"ח שמם, בדרכם למוסקבה.

בסמרקנד הצטרפנו לקהילה היהודית-החסידית כשמטרתנו להבריח את הגבול ולהגיע לחוף מבטחים.

שם נישאתי, ברחנו לצרפת. שיכנו אותנו ב"קיבוץ" בהנוויל.

תנאי המחיה היו ירודים מאד. העוני והגלות שלטו בכל.

שם ילדתי את ביתי הבכורה ולא היה לי בגד או חיתול להלביש לה בצאתנו מבית היולדות…

משם הגענו לארץ מהארץ נסענו לארה"ב להתאחד עם משפחתנו ובשנים האחרונות זכינו לשוב לארץ הקודש.

רגעים מיוחדים בחיי:

רגע השיא: בפעם הראשונה בה זכיתי להתראות עם הרבי פנים אל פנים. התחושה הייתה עילאית. הרגשתי בהתרוממות שאין דומה לה. את ההתרגשות שאחזה בי לא ניתן לתאר במלים.

רגעים נוספים: בנישואי ילדי. בזמן החופות שלהם, כאשר ברקע נשמע ניגון 4 בבות של האלטע רעבע ואני מבקשת מהקב"ה שיצליח דרכם של הזוג הצעיר וכו' כמו כן לידותיהם של נכדיי וניני שיחיו מהווים רגעים מיוחדים בכל פעם מחדש.

רגעים של נחת:

רגעי הנחת שלי הם כאשר ילדי מתקשרים עמי אפילו אלו שגרים במקומות שונים. כאשר הנכדים שלי מגיעים לבקר אותי ולשוחח איתי ודואגים לי תמיד.

כאשר יש יום הולדת לנכדים שלי ולנינים שלי ואני רואה איך שהם גדלים ובוגרים ומגיעים לגיל מצוות.

מנהג שאני שומרת עליו והייתי רוצה שכך תנהג גם נכדתי:

להכין מאכל מיוחד לכבוד שבת קודש

חפץ יקר לי

החפץ שהכי יקר לי הוא ספר תהילים

שהרבי התפלל בו בשנת תשל"ו

בכ' שבט ובי"א אדר א' אני מתמידה לומר

בו כל יום את השיעור היומי בתהילים

וגם בשבת לומר בספר תהילים זה.