מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותו של סבא חיים שמעון שטיגליץ

סבי ואני בבת המצווה של גילי אחותי
סבי בן חמש
תקופת נעורי בקרית ים

שמי חיים שמעון, נולדתי לזוג הורים נפלאים פנינה וצבי שטיגליץ ז"ל ב- 13.8.1958

השם שניתן לי ביום היוולדי הינו חיים שמעון. חיים על שם סבתי חיה ז"ל ושמעון על שם סבא רבא שלי ז"ל.

הורי עלו לישראל בעליית הנוער מגרמניה, לקיבוצים איילת השחר וקבוצת כנרת. יחד הגיעו והקימו את קרית ים א' בשנות הארבעים הראשונות במאה הקודמת. בבית הפרטי שהקימו, אני מתגורר עד עצם היום הזה. ומלא בזיכרונות נעימים של ילדות נפלאה מלאה בתוכן ובחוויות. גן הילדים שבו התחנכתי נקרא גן דבורה וגבל בחצר ביתנו.

מרגע היוולדי הקשבתי לשירי הילדים המופלאים הזכורים לי עד היום.

למדתי בבית הספר היסודי "אורים" שגם הוא שכן ליד ביתי, ומאחר שהיינו 48 תלמידים לא הייתה כיתה שיכולה להכיל את כולנו, ולכן למדנו בחוץ בעמדות למידה, וכל תלמיד עבר מעמדה לעמדה וכך הרחבנו את אופקינו תוך הכרת הטבע בהדרו. בכיתה ב' חולקנו לשתי כיתות, ושוכננו במבנה מרוחק מבית הספר, ללא מגרש משחקים או שטחים ציבוריים.

בכיתה ג' נפתח בית ספר נוסף  בקרית ים ב', ותושבי קרית ים ב' עברו ללמוד בבית הספר החדש. אנחנו  תושבי קרית ים א' חזרנו ללמוד בבית ספר "אורים" בכיתה רגילה.

התקופה הייתה תקופה אחרת בה היה קשר הדוק בין כל התלמידים והוריהם, לא הייתה טלוויזיה ולא היו מכשירים דיגיטליים וטלפונים, כך שילדותינו עברה עלינו במשחקים מחוץ לבית, במחנאות וביצירתיות. המשחקים הזכורים לי במיוחד הם אחד, שתים, שלוש דג מלוח, חמור חדש, ארבע מקלות, חמש אבנים, תופסת ועוד. הייתה לנו  פעילות קבועה בתנועת נוער בטיולים ומסעות בהכרת האזור. בגיל תשע החלו מרבית התלמידים לנגן בכלי נגינה שונים. אני בחרתי לנגן על אקורדיון דבר בו התמדתי שנים רבות. האקורדיון ברשותי גם היום ואין לי כל בעיה לחזור לנגן בו.

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. בבית ספרנו לא היה מקלט, ולכן לא יכולנו לקיים לימודים. הפתרון שנמצא על ידי העיריה הוא שנצעד בחולות לבית הספר החדש שבו היה מקלט, ונלמד במשמרת שנייה משתים עשרה בצהריים עד ארבע אחר הצהריים. הצעידה בחולות עם המורה כשבאמצע נשמעה אזעקה הייתה חוויה בלתי נשכחת.

בתקופתנו לא הייתה חטיבת ביניים, והיינו קשורים זה לזה עד כיתה ח'. גם לאחר שבחרנו ללמוד בבתי ספר שונים נותרנו חברים הנפגשים עד עצם היום הזה. שירי הילדות האהובים עלי היו שירי הלהקות הצבאיות שהיו מאוד פופולריות בתקופה זו. מאוחר יותר פרצו לתודעתנו להקת כוורת, להקת גזוז והכבש השישה עשר. הזמרים האהובים בתקופה זו היו: יגאל בשן ז"ל, שלמה ארצי ויהורם גאון. הזמרות האהובות היו ירדנה ארזי, אילנית ועופרה חזה ז"ל.

בחופש הגדול שבין כיתה ח' לכיתה ט' הפלגתי על סיפון אוניית הנוסעים "נילי" לחודשיים וביקרתי בארצות הבאות: איטליה, יוון, גרמניה, אוסטריה, שוויץ ובלגיה. בכל הארצות ביקרנו באתרים מעניינים במוזיאונים ובאגמים. הארץ שהלהיבה אותי במיוחד היא שוויץ, דודתי גרה בשוויץ וסיירה אתנו לאורכה ולרוחבה.

לבית ספר התיכון רכבנו באופניים או צעדנו דרך החולות חבורות חבורות. השנה הראשונה בתיכון  הייתה לא קלה ורצופת קשיי הסתגלות. המעבר מחממה של שמונה שנים יחדיו לבית ספר ענק ומאות תלמידים שלא הכרנו היה לי קשה. בשנה השנייה הכל החל בטוב כי התרגלנו, השנה הייתה 1973 אולם אז פרצה מלחמת יום הכיפורים ולא למדנו שלושה חודשים. כולנו התנדבנו ואספנו  מוצרי צריכה כמו סכיני גילוח קצף גילוח , תחתונים וגופיות גרביים והמון דברי מתיקה ושלחנו לחיילים בחזית.

אני עבדתי בסניף הדואר ברחוב הסמוך, במיון חבילות ובהדבקת בולים. בלילות הייתה האפלה. החלונות הודבקו בנייר דבק כדי שבמקרה של הפצצה החלונות לא יתנפצו  לרסיסים.

פנסי המכוניות נצבעו בצבע כחול כהה, כדי שהאויב לא יראה את תנועת הרכבים ויפציץ אותם.

כיתות יא' יב' עברו בהכנות לבחינות הבגרות. היינו תלמידים שקדנים למרות שלעיתים עשינו מעשי קונדס שהיום נחשבים למעשים טובים.

הזוית האישית

חיים:  היה לי מאוד מעניין לנסח ולהסביר לנכדי את סיפור ילדותי ונעורי.

יהלי: היה לי מאוד מעניין להקשיב לסבא על ילדותו ונעוריו.

מילון

האפלה
שיטה טקטית מתחום הלוחמה ההגנתית ומתחום ההגנה האזרחית אשר במסגרתה מצמצמים את כמות התאורה הנראית.(ויקיפדיה)

חזית
האזור שבו מתקיימים קרבות בתקופת מלחמה(מילוג)

ציטוטים

”מרגע היוולדי הקשבתי לשירי הילדים המופלאים הזכורים לי עד היום“

הקשר הרב דורי