מאגר סיפורי מורשת

אני זיוה גוז בת לרחל ודוד גורני, ששניהם היו ציונים צעירים שעלו ארצה בשנת 1925. אבי עלה מפולין ואמי עלתה מרוסיה (אמי בת למשפחת אוריאלי). היה לי אח בכור (דני) ויש לי אחות צעירה ונהדרת (בתיה – שאני קוראת לה קורי). גדלנו עם הורים מופלאים שהעניקו לנו חינוך למופת וזאת באהבה בהבנה ובאווירה רגועה ללא עונשים. הייתי בת 6 כשהורי, מראשוני חברי קיבוץ נען עברו לתל אביב.

אמי התייתמה בילדותה ורצתה לגדל אותנו יחד, בבית אחד ולא בבתי ילדים כפי שהיה נהוג בקיבוצים ולכן עברנו לתל אביב. המגורים כמשפחה שימחו אותי. לעומת זאת הלימודים בכיתה א' בעיר היו קשים. ביה"ס היה רחוק מאד והצריך חציית 7 כבישים לכל כיוון. דני אחי למד בשעות הבוקר ואני למדתי בשעות אחה"צ (משמרת שנייה). בהתחלה אמי הייתה לוקחת ומחזירה אותי. אולם, בהמשך, לאחר שהכרתי היטב את הדרך הצלחתי לשכנע אותה שאלך לבד והבטחתי להורי שלפני כל חציית כביש אבקש אשה שתעבירני. אמי עקבה אחרי מספר שבועות ונוכחה שאני עומדת בהבטחתי ושיבחה אותי.

האווירה בכיתה הייתה קשה, המורה מחמירה, נוקשה ומענישה. בהפסקות יצאנו לחצר רועשת והומה עם מאות תלמידים מכל הכיתות. הייתי ילדה שקטה וביישנית, חסרה לי חברת הילדים והגננת החביבה מנען, התגעגעתי לחופש, לטיולים וללימודים בחיק הטבע. פחדתי מהמורה ופעמים רבות התחבאתי מתחת לשולחן. יום אחד, באמצע השיעור, המורה גרשה אותי הביתה ללא הילקוט. למזלי אמי הייתה בבית והחזירה אותי מיד. ידעתי שאמי כועסת מאד על המורה, אבל לא שמעתי את שיחתה עם המורה, ולאחריה היא הרגיעה אותי ולא פחדתי יותר.

בכיתה ג' עברנו דירה. ביה"ס היה קרוב מאד והכל השתנה לטובה. אהבתי ללמוד והיו לי חברות. בכיתה י' בתיכון הבנתי שהמצב הכלכלי שלנו קשה מאד. אמי חלתה והייתה מאושפזת פעמים רבות. פניתי למנהלת התיכון, סיפרתי לה וביקשתי את עזרתה למצוא עבודה. היא נענתה לי מיד בתנאי שאעבור ללמוד בתיכון ערב. בהמלצתה התקבלתי לפגישה עם מנהל בנק ולאחר ששוחח ובחן אותי התקבלתי. לאחר שהכל סודר סיפרתי זאת להורי. שניהם הופתעו, כעסו עלי מאד והתנגדו נמרצות. לא אמרתי להם את הסיבה. הודעתי להם שהחלטתי ולא אחזור בי. בבנק הייתי צעירה מכולם והיחס אלי היה מסביר פנים וטוב ונהניתי בעבודה. לאחר העבודה נסעתי ללימודים והרגשתי בוגרת ואחראית.

בתקופת התיכון, בהיותי בת כ- 16.5, הכרתי את יהודה בעלי האהוב והיקר ולו נישאתי ובנינו משפחה בישראל.

הזוית האישית

סבתא זיוה גוז מספרת את סיפור משפחתה לנכד אמיר, שמתעד את הסיפור.