מאגר סיפורי מורשת

שמי נעמי ונולדתי בהודו בעיר מומבאי בשנת 1942.

"היא העיר הגדולה ביותר בהודו והשנייה בגודלה בעולם. נכון לשנת 2008 מונה אוכלוסיית העיר עצמה כ-13 מיליון תושבים, ואוכלוסיית המטרופולין כולו מונה כ-20 מיליון,  מומבאי מהווה את בירתה הכלכלית של הודו, בהיותה מוקד של תעשייה ומסחר. מומבאי היא מרכז של תעשיית הבידור ובפרט הקולנוע בהודו. העיר משמשת כבירת מדינת מאהאראשטרה."

 אליהו מוסס ראג'פורקר, היה מחברי הקהילה היהודית ואף שימש כראש העיר בומביי בשנים 1937‏-1938.

"התנועה הציונית הייתה מפותחת אצל "בני ישראל" ועם הקמת מדינת ישראל היגרו יהודים רבים מ"בני ישראל"

לארץ ישראל. אחרים היגרו לאנגליה. מכ-24,000 יהודים בני עדת "בני ישראל" בשנת 1947 נותרו כיום בהודו

מספר אלפים מועט של יהודי "בני ישראל" המרוכזים במומבי, טהנה, פונה, ואחמדבאד. "

על קהילת בני ישראל בהודו ניתן לקרוא בהרחבה בקישור.

מומבאי היא עיר ענקית וצפופה, חיים בה מיליוני אנשים. אנו, משפחתי ואני,  גרנו בשכנות למשפחות מוסלמיות והינדיות. היינו ביחסי שכנות טובים והילדים שיחקו תמיד ביחד. משפחתי חגגה חגים יהודיים ולא פחדנו לחגוג

אותם, בנוסף השתתפנו בכל החגים של דתות אחרות בשמחה רבה ברחובות.

יום אחד, חגגנו חג מסוים, לא זכור לי איזה וחזרתי לביתי ולא ראיתי את אימי, החלטתי לחפש אותה אצל סבתי

שגרה בשכונה אחרת ורחוקה, המרחקים בהודו הם עצומים והנסיעה מתנהלת לרוב ברכבות, אהבתי לבקר

אצל סבתי כי הייתי הנכדה הבכורה והיא פינקה אותי מאוד. הייתי בת 10 ועליתי לרכבת לבדי, לאחר נסיעה

ארוכה הגעתי לסבתי. סבתי נבהלה מאוד לראות אותי לבד, אז לא היו טלפונים בבתים בכדי להודיע לאימי שאני אצלה. השעה הייתה כבר מאוחרת אז נשארתי ללון אצלה. את הדוד שלי סבתי שלחה לבית שלי בכדי להודיע

לאימי שאני אצל סבתא ושלא תדאג לי.

אמי כעסה עלי מאוד…

אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי בביה"ס אמירים בכפר סבא, מלווים אותי החונכים: התלמידה נעה

ואלדד כץ ואיתי אמסלם – מגרעין בינ"ה.