מאגר סיפורי מורשת

סבא אבנר נולד בשנת 1952 במרוקו בעיר מרקש, וכך הוא מספר: קראו לי בברט ולא היה לי תאריך לידה, במרוקו לא נתנו שם לתינוק אלא רק בברית המילה.  בשנת 1956 עזבנו את מרוקו מחשש שהערבים יתנכלו ליהודים ועלינו לארץ ישראל. הגענו לחיפה ומשם  נסענו במשאית לתרשיחא .

בתרשיחא נשלחתי לגן והגננת החליטה לקרוא לי אבנר במקום בברט. בתרשיחא החיים שלנו לא היו קלים, זו הייתה תקופת הצנע בארץ ובקושי היה מה לאכול. גם לא ידענו לדבר עברית והיה לנו קשה לדבר עם אנשי השלטון. במעברה חיינו מספר רב של משפחות בפחונים, ללא חשמל, ללא מים וללא שירותים ומקלחת. למדתי בבית ספר יסודי עד כיתה ח' ולאחר מכן למדתי שנתיים בתיכון, עזבתי את התיכון והלכתי ללמוד בפנימייה צבאית. בפנימייה רכשתי מקצוע ושובצתי לחיל המודיעין.

בשנת 1970 התגייסתי לצבא, שם הכרתי את אשתי ונולדו לנו ארבעה ילדים. בהמשך התנדבתי לקבע ושירתי 27 שנה. במהלך השירות השתתפתי במספר מלחמות ומבצעים צבאיים, כאשר המלחמה העיקרית הייתה מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973.

הזוית האישית

עידו: אני אהבתי את הפעילות בגלל שיצא לי לבלות יותר עם סבא שלי . להכיר את הילדות הקשה שלו, כשגר בפחונים וללא מקלחת ושרותים וחווה את שנות הצנע.

אבנר: הייתה לי חוויה לשבת עם הנכד שלי ולספר לו את חוויות  החיים שלי בתור ילד. היה לי קושי להסביר לעידו איך אפשר לחיות במעברה ללא מקלחת ושירותים,כיצד החיים שלנו היו קשים, ואיך לעיתים הלכנו לישון ללא אוכל. הסברתי לו עד כמה החיים שלנו היו קשים ובכל זאת שרדנו והצלחנו להגשים חלום בארץ ישראל.