מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותי בתקומת מדינת ישראל

שלמה ועלמה בשיעורי הקשר הרב דורי
הרחוב הראשי בשכונת נווה חיים אחי ואני
המעבר משלטון המנדט הבריטי ומלחמת הקוממיות לעצמאות המדינה

נולדתי בשנת 1937 בבית חולים בלינסון בפתח תקוה. גדלתי בחדרה בשכונת נווה חיים. בילדותי הארץ נקראה " פלשתינה ארץ ישראל". גרתי בשכונת נווה חיים ליד חדרה, זו היתה השכונה הראשונה שההיתה מרוחקת מהעיר. שמסביבה היו מחנות של הצבא הבריטי. היו בהם חיילים מארצות שונות: אנגלים, אוסטרלים וניו-זילנדים, הודים, סודנים. האיזור סביב השכונה היה שומם רק דיונות של חול  שבצפון גבל בנחל חדרה  במערב הים ומדרום יער חדרה

התקופה הייתה עיצומה של מלחמת העולם השנייה נגד הגרמנים הנאצים. ביתי היה הבית האחרון בשכונה וסביבה היו מספר כפרים ערביים. במקום שהיום נמצא בית החולים הלל יפה היה כפר ערבי בשם פוקרה. במקום שהיום השכונה החדשה של גבעת אולגה היה כפר ערבי בשם אינפיאט וממזרח לשכונה, ליד המקום שהיום אזור התעשייה של קיסריה, כפר ערבי בשם דמיירה.  בין הכפרים דמיירה לפוקרה הקמה חווה חקלאית להכשרת חלוצים שנקרת חפציבה

לקראת סוף המלחמת העולם התארגנו בני הנוער והצעירים היהודים מחדרה והסביבה במסגרת ההגנה והתאמנו בנשק ובתרגילים צבאיים בשדות בדיונות ובחורשות שבין השכונה לים. אני הייתי ילד בן 10 שמצטרף אליהם ונושא עבורם את הציוד שהיה נחוץ להם לצורך האימונים: מזון תחמושת ועזרה ראשונה. זו היתה  התקופה שליפני הכרזת המדינה ואני בזמן ההוא הרגשתי שאני נוטל חלק בהגנה על המדינה שבדרך

חיבור זה לכוחות הביטחון השפיע עלי בבגרותי .

כאשר האנגלים וצבאותיהם החלו לרכז את כוחותיהם לקראת יציאה מהארץ, האזור נשאר פרוץ למתקפות הערבים מהסביבה. ביתי, שכאמור היה אחרון בשכונה, הפך למעוז שמירה ותצפית. הוריי היו מארחים את אנשי ההגנה שהגיעו מדי ערב לביתנו והוציאו את מכונת היריה מסוג לואיס שהוחבאה מתחת למיטתי.

לפעמים הם ישבו בחדרי כשהנשק מכוון החוצה מבעד לחלון ובפעמים אחרות, יצאו לסיורים בדיונות ובחורשות שהיו בסביבה. זה נמשך תקופה של כשנה עד תום מלחמת העצמאות.

עם הכרזת המדינה הערבים עזבו את הסביבה והאנגלים השאירו מחנות ריקים שהפכו להיות מעברות ובתי עולים שקלטו את שארית הפליטה מאירופה, תחילה, ואחר כך ממדינות ערב. מאוחר יותר נבנו שיכונים לעולים כמו גבעת אולגה ומערב חדרה.

זו הייתה תקופה בת מספר שנים בחיי בה גדלנו במצב של מחסור תמידי בכסף בגלל חוסר העבודה במדינה. בביתי היה משק עזר, אכלנו את אשר גידלנו במשק והסתפקנו במועט.

בבגרותי, כתוצאה מספיגת הצורך הביטחוני של המדינה שבדרך, שרתתי בצבא הקבע במשך 25 שנים בחיל האוויר. התגיסתי בשנת 1956 לפני פרוץ מלחמת קדש (מלחמת סיני). בחיל האוויר עסקתי בבטיות והצלה מקצוע צבאי שמטפל בציוד הטיסה האישי של הטייסים כיסאות המפלט, המצנחים, מערכות החמצן קסדות הטיסה. פרשתי מצה"ל בשנת 1980 בדרגת רב סרן

בהרגשה שתרמתי את מיטב שנותי למדינת ישראל.

 

הזוית האישית

חשוב היה לי לספר את סיפור ילדותי כי זו היתה תקופה שהשפיעה מאוד על חיי.

למדתי על סבא שהיה חרוץ מאוד, בעל תושייה ונדיב ואני מאוד גאה בו.

מילון

דיונות
חולות ים נודדים גבעות חול חשופות עם צימחיה דלה מאוד

שכונת נווה חיים חדרה
נווה חיים (ע"ש חיים ארלוזורוב) היא שכונה של בתים צמודי-קרקע בצפון העיר אשר נוסדה בשנת 1935 כאגודה שיתופית. לרוב בתי השכונה היו משקי עזר לעזרה בפרנסת המשפחה. מרכז השכונה היה מגדל המים, אשר שומר עד היום. בשכונה היה בית קולנוע קטן, לא-מקורה. על השכונה נכתב הספר "שכונה צומחת בחולות". בו ניתן לקרוא על שנותיה של שכונת נווה חיים משנת 1935 ועד 1948 -קום המדינה.

ציטוטים

”גרתי בשכונת נווה חיים ליד חדרה, זו הייתה השכונה הראשונה שהייתה מרוחקת מהעיר.“

הקשר הרב דורי