ילדותי בתל מונד
נולדתי ב1948 לאמא ילידת פולין,שלימדה עברית בערבים, את תושבי השכונה. אבא היה מנהל לשכת העבודה בישוב ולכן נחשף לבעיות של התושבים. בת יחידה להורים ניצולי שואה שכל אחד מהם אבד משפחה, בעל וילד, אישה וילדה.
שרה עם הוריה
אמא שלי- חנה, לימדה עברית במחנות העקורים באירופה וגם קבוצות עולים באניה "אקסודוס" בדרך לישראל. אני התלוותי לשעורי העברית שאמי נתנה לשכנים בשכונת נווה עובד א' בתל מונד והשתמשה בספר "אלף מילים".
הספר 1000 מילים
בזכות זאת למדתי לקרוא ולכתוב עברית כבר בגיל 5.
הורי לא רצו לשתף בקורותיהם בשואה, ניסו לגונן עלי, באופן רשמי אמא בחרה לספר לי את קורותיהם בשואה רק במלאות לי 16 שנים. אמא גם תיעדה והוציאה לאור את סיפור חייה בספר שנקרא: ""הלך לבדו"". אבא שתק אבל שניהם ספרו הרבה על הווי החיים היהודים בפולין. שניהם היו מאוד ציונים.
אמא הייתה מורה וגננת במחנות העקורים, והועידה לי את מקצוע ההוראה, ומגיל צעיר מאוד ידעתי שארצה לעסוק בעבודה עם ילדים(הוראה או פסיכולוגיה).
תעודת ההוראה של שרה
כיוון שאני צעירה בשנתון לא יכולתי להתגייס עם בני המחזור, אז החלטתי להיות עתודאית וללמוד בסמינר שנחשב אז לטוב ביותר סמינר בית הכרם בירושלים.
הייתי מורה חיילת, עם סיום השירות הצבאי למדתי לתואר ראשון ייעוץ חינוכי באונ' תל אביב.
בסה""כ עסקתי בהוראה וייעוץ חינוכי 33 שנים, חלקן בביה""ס יסודי, וחלקן בתיכון, היום אני פנסיונרית וסבתא במשרה מלאה לארבעת נכדים.
שרה ונכדיה
סיפורה של שרה ויסברג ממיזם "דור 3: שלושה דורות של ישראלים – ישראל בת 65"
מילון
העתודה אקדמאיתמסלול בו מאפשרים לאדם החייב גיוס לצבא ללמוד לימודים על תיכוניים ולממש את השירות הצבאי לאחר תום לימודיו, תוך ניצול ההכשרה שעבר לצורכי הצבא.