מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותי בתל אביב

בת שבע רפפורט עם הילה והילי
טיול משפחתי בתל אביב
תל אביב שלפני קום המדינה והכרזת המדינה.

נולדתי בישראל בשנת 1935. אבא שלי היה ציוני דתי. בשנת- 1933 התחתן והפך לחילוני וחלם רק לעלות ארצה.

לצערו של אבא, הצבא הפולני רצה לגייס אותו. הוא החליף את שם משפחתו לשם המשפחה של אימא שלו וכך הוא הצליח לברוח ולעלות ארצה.(לפלשתינה וכך קראו לארץ ישראל).

בשנת 1934 הם הגיעו לנמל יפו והאנייה עצרה בלב ים. הגיעו סירות עליהן היו ערבים אחד מהם עלה על האניה, לקח את אמא שלי על ידיו וזרק אותה לסירה שם תפס אותה הערבי השני. אמא שלי הייתה המומה גם מהלבוש שלהם וגם מאיך שזרקו אותה לסירה.

מיפו הם עברו לבית עולים ולאחר כמה ימים הם עברו לגור בראשון לציון. אבי התחיל לעבוד בפרדס, וחלה עקב עבודתו באסטמה רצינית.

אימי נכנסה להריון אימא ילדה אותי בת"א בבי"ח הדסה.

לימים עזבו את רשל"צ וחזרו לת"א שם גדלתי כל חיי. כשהייתי בת שנתיים נולדה לי אחות.

בזמנו היה קשה להשיג עבודה ואבי פתח קיוסק. אמי עזרה לו בעבודה ואותנו רשמו לגנים. לאחר מכן כשגדלתי רשמו אותי לבית הספר ביאליק בת"א. למדתי 8 שנים באותו בית הספר.

באותם שנים היה שלטון של הבריטים בפלשתינה, הבריטים שלטו במדינה וסבלנו מהם מאד. קמו 3 מחתרות ההגנה, אצ"ל ולח"י, הם הציקו לבריטים מאוד. לאחר כל פעולה של המחתרות הם היו עושים "עוצר" ואסור היה לנו לצאת מהבית. כל החנויות היו סגורות, לא הלכנו לבית הספר. אנחנו הילדים היינו קוראים להם "כלניות" כיון שחבשו כובעים אדומים. הבריטים הציקו להורים שלנו ויום אחד עשינו מרד בבית הספר ואמרנו שאנחנו לא רוצים ללמוד אנגלית כי אנחנו לא אוהבים אותם.

למחתרות היה עיתון שהיה מופץ בבתים. אבי היה מפיץ את העיתונים בבתים והייתה לו כמות גדולה של עיתונים. כשהבריטים הגיעו לעשות חיפוש,  אבי קרע את העיתונים וזרק אותם לאסלה והוריד את המים בכדי שלא יראו שהוא מחזיק עיתונים ויעצרו אותו.

אנחנו הילדים המשכנו ללמוד כרגיל, למדתי בבית הספר ביאליק, וכל הכיתה שלי הייתה בצופים "הקשישים"

כשהייתי בכיתה ז' בזמן שהיינו בפעולה בצופים בתאריך כ"ט בנובמבר 1948, שמענו צעקות שמחה מהבתים ומהרחובות ואז התברר שהאו"ם הכריז על הקמת מדינת ישראל- הפסקנו את הפעולה ויצאנו למרכז תל-אביב בכיכר מגן דוד שם התאספו כולם והתחלנו לשיר ולרקוד עד אור הבוקר.

למחרת הערבים שגרו סביב תל-אביב (כולל יפו) התחילו לירות עלינו. גרנו בקרבת תל-כביר והם ירו לעברנו ללא הפסק. לא יכולנו לצאת מהבית היו אנשים שנפצעו מהירי.

פרצה מלחמת העצמאות (שנקראת גם מלחמת השחרור) ב- 30 בנובמבר 1948.

"מתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית, ועל יסוד החלטת האמות המיוחדות, אנו מכריזים בזאת, על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – היא מדינת ישראל".

לא לחינם הזכיר דוד בן גוריון בנאום שנשא ב-14 במאי 1948 בבית דיזנוגוף שבשדרות רוטשילד 14 בתל אביב, את החלטת האו"ם על חלוקת הארץ, שנתנה תוקף לזכותו של העם היהודי למדינה משלו בארץ ישראל.

יום לאחר החלטה זו, שהוכרזה ב-29 (כ"ט) בנובמבר 1947, פרצה המלחמה אליה הצטרפו לאחר נאומו גם מדינות ערב. מלחמה שגבתה מהיישוב היהודי הקטן של אותם ימים, כ-650 אלף איש, מספר קורבנות גדול מכל מלחמה אחרת בתולדותיו. "מלחמת העצמאות".

למרות המצב הקשה בארץ רשמו אותי להמשך לימודים בתיכון "גאולה". למדתי 4 שנים תיכון ולאחר סיומו גויסתי לצה"ל לחיל המודיעין.

בת שבע רפפורט בתקופת שרותה הצבאי

תמונה 1

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית ספר נגבה ראשון לציוןשנת תש"פ (2020). המורה המובילה- שרון אדם.

מילון

אסטמה
מחלת ריאות נשימתית

ציטוטים

”אבי חלם לעלות לארץ ישראל“

הקשר הרב דורי