מאגר סיפורי מורשת

 

??נולדתי בארץ, הורי הגיעו מבולגריה בתור ציונים בזמן שת"א הייתה קטנה וכל ת"א הייתה דרום ת"א.

היות ולא הייתה תעסוקה בת"א , אבי נאלץ לעבוד בירושלים ואמי נשארה כל השבוע לבד עם שתי אחיותיי.

אחיותיי היו בנות שנתיים ושש. הורי עברו תקופה מאד קשה, בנוסף לזה היו פרעות מצד הערבים וחיו בפחד גדול.

 

לאחר כמה שנים הוריי התבססו ובנו להם בית, ואבי כבר עבד בת"א.

לאחר שנולדתי וגדלתי למדתי בביה"ס אליאנס. בהיותי בת עשר אני זוכרת את ההכרזה על מדינת ישראל. בית ספר אליאנס היה ממוקם בין ת"א ליפו, היכן שנמצאת עכשיו "סוזן דלל".

"בשנת 1892 נפתחו בשכונת נווה שלום, שהוקמה מצפון ליפו "בית הספר לבנים" ו"בית הספר לבנות" בניהול משותף של "חובבי ציון" וחברת "אליאנס" – "כל ישראל חברים, המטרה הייתה להקים מערכת חינוך עברית וציונית, שתחליף את החדר המסורתי, בעקבות העלייה הראשונה והתפתחות היישוב יהודי ביפו וסביבתה. בשנת 1902 (תרס"ב) קיבלה חברת "אליאנס" לניהולה את בית הספר לבנים ומשכנו הועתק לשכונת נווה צדק. בית הספר כלל שמונה שנות לימוד והצרפתית המשיכה להיות שפת ההוראה במקצועות הכלליים. בשנת 1947 נפתחו גם כיתות תיכוניות לארבע שנות לימוד נוספות, ומ-1948 נערכו בביה"ס מבחני הבגרות. במלחמת העצמאות הוקם בשטח אליאנס המטה הקדמי של כוחות האצ"ל, שהשתתפו בהגנת תל אביב ופעלו לכיבוש יפו הערבית לפני הקמת צה"ל."

, 

סמל בית ספר אליאנס בתל אביב

למחרת הכרזת המדינה, הערבים שגרו אז ביפו,  תקפו  את בית ספרי ביריות ואחד המורים שלנו נפצע. אז שלטו הבריטים בארץ והם באו לחלץ את כל הילדים שהיו בסכנה גדולה וכך ניצלנו. הערבים המשיכו לתקוף את דרום ת"א והפגיזו לכל הכיוונים. כאשר הורי ראו שאנו בסכנת נפשות וכמו כל התושבים באזור ברחנו לצפון ת"א. בצפון ת"א בזמנו בנו על גגות הבתים חדרי כביסה. וכל התושבים שברחו מדרום ת"א התמקמו בחדרי הכביסה וגם בחדרי המדרגות. שם היינו בטוחים מפני ההפגזות. הפגזים אז לא הגיעו לצפון ת"א. זכור לי שאנו פלשנו עם הורי וגם דודתי ומשפחתה על גג שברחוב ריינס. אבי הקים מאהל גדול וחיבר אותו לחדר הכביסה, שם גרנו שתי משפחות. את חג הפסח חגגנו על הגג. כאשר יפו נכבשה על ידי צה"ל חזרנו חזרה כל אחד לביתו. זו הייתה חוויה גדולה עבורי ולא אשכח אותה לעולם.   ?

 תקופה ב' בחיי

 

לאחר סיימי את בית-ספר תיכון התגייסתי לצבא, שם הכרתי את בעלי. בעלי היה עולה חדש מבולגריה, שהגיע עם עליית הנוער. הוא הגיע לקיבוץ מעברות ומשם התגייס לצבא. באותה תקופה הוריו ואחיותיו הגיעו מבולגריה וסידרו להם מגורים זמניים. כאשר בעלי השתחרר מהצבא, הוא נדד מבית הוריו לבית אחיותיו כי לא היה לו מקום מגורים. כאשר עמדנו להתחתן גייסנו כספים והלוואות מכל מקום אפשרי, וגם מהורי ,כדי שנוכל להקים לנו  בית. שכרנו  אז דירה  בדמי מפתח. הייתה לנו תקופה מאוד  קשה. כדי לשלם את כל חובותינו. באותה תקופה חמי נפטר וחמותי עברה לגור אתנו  בדירה של שני חדרים, חיינו בצפיפות  במיוחד לאחר  שנולד בנינו הראשון. לאחר  שלוש שנים חמותי עברה לגור אצל בתה. מצבנו הכלכלי לא היה טוב, עברנו תקופה  די קשה. לאט לאט הסתדרנו בעבודה ,נולדו לנו 3 ילדים וכבר חשבנו  שהגענו לתקופה טובה ואז בעלי נפטר. נאלצתי לפרנס  את המשפחה,עבדתי  כמזכירה רפואית במרפאת עיניים   בתל-השומר  עבדתי די קשה חיי היו די קשים. תודה לאל גדלתי ילדים לתפארת וזה מה שעודד אותי. כיום אני גרה  בדירה משלי,לאחר שירשתי  מהורי סכום שעזר לי לקנות דירה. כיום ילדי מסודרים, תודה לאל יש לי נכדים חמודים, ועכשיו אני בקשר הרב דורי.

 

הטיול  המסוכן שעברתי בחיי היה,בשרות הצבאי. יצאנו לטיול לאילת מטעם  היחידה . אילת  לא הייתה בנויה אז,כל אילת הייתה קיוסק שהיה ממוקם בכניסה לעיר. הדרך לאילת הייתה דרך מלאה חתחתים. נסענו עם קומנדקרים

בכל פעם חנינו בקיבוץ אחר. בתקופה ההיא, היו מחבלים  ערבים  שקראו להם פאדיונים. באחת החניות שלנו ???? באחד הקיבוצים ,הייתה שם התקפה של פאדיונים והיינו חייבים  להיות שקטים שלא יגלו אותנו.?? הסתתרנו בקיבוץ עצמו באחד החדרים. הסתתרנו במשך כל הלילה, עד אשר הצבא הניס אותם, היינו נרגשים ומבוהלים מאוד ירדנו לאילת דרך מעלה העקרבים שם נתקלנו בג'יפ שהתהפך  בירידה . הדרך לאילת הייתה מאוד קשה.?הגענו  לאילת עייפים  תשושים וצמאים. פגשנו  את הקיוסק שבכניסה לאילת.

רצינו רק לשתות מים. אך לא היו מים היה בקיוסק רק בירה ובלית ברירה שתינו  בירה בצימאון גדול. בחזרה מאילת הקומנדקרים  שלנו התקלקלו והתעכבנו כמה ימים עד שיכולנו להגיע הביתה בשלום. חלק מאתנו הוחזרו במטוס שבא לחלץ אותם וחלק חיכינו עד שיתקנו את הרכבים. זו הייתה הנסיעה הראשונה ?לאילת.

 

 מפגש פתיחה

 

משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר בן גוריון , ברמת -גן 2014