מאגר סיפורי מורשת

כתיבת הסיפור האישי של רינה טוקר שטילר, סבתא של לינוי

ילדותי ברמתיים

בשנת 1936, הורי בטי ואדולף שטילר עלו לאנייה בדרכם מגרמניה לארץ ישראל, כל רכושם הסתכם בתיק עם מעט בגדים, תמונות של בני המשפחה, סט סכום ותיבת עץ קטנה שקנה לה אביה ובה תמונה שלו ממלחמת העולם הראשונה.

בילדותנו – אני והאחים שלי, משחקים בדיר העיזים.

בהגיעם לנמל חיפה קיבלו ארוחה, וחצי לירה ישראלית ונשלחו לקיבוץ גבעת השלושה. החיים בקיבוץ לא מצאו חן בעיניהם והם עברו לרמתיים  וגרו בשכירות אצל משפחת בינְדֵר באורווה שהוסבה לחדר, ביחד עם זוג נוסף. הם עבדו בעבודות מזדמנות בפרדס, בבניין ובמשק בית. אח"כ הם קנו חלקת אדמה בשכונת הפועלים ובנו עליה צריף. אדולף קנה חמור כדי שיקל עליו להגיע לעבודה.

ושם ברמתיים נולדו להם 3 ילדים. ב – 14/02/1941 נולדה אחותי פולה (פולי) שנקראה כך לזכר סבתא פאני. ב – 31/07/1944 נולד אחי יואל.

ב – 04/12/1948 נולדתי אני רינה. לקראת לידתי  הם בנו בֵית בְלוקים עם שני חדרים. את הצריף פירקו וקרשיו שימשו לבנית הגג, את החמור מכרו וקנו רצפות ורעפים ואדולף הלך לעבודה ברגל.

בשכונה הייתה מכולת ובֵית-עַם צמוד לה, שם נפגשו הילדים בכל הגילאים למשחקים כמו דג מלוח, ארבע אבנים, מחניים, תופסת, קלאס, חבל, כדורגל וכו' וגם נערכו קומזיצים, הקדרים באים וא"ש לילה – דהיינו אימוני שדה לילה בהשראת הצבא.

ברמות השבים הסמוכה במרחק כחצי שעה הליכה הייתה בריכת שחיה בה נהגנו ללכת לשחות כל הקיץ.

הוריי הקימו משק עם לול תרנגולות, דיר עיזים וגידולים שונים בחצר הבית. לגן הילדים הלכתי רק בגיל 4 ולפני כן הייתי בבית וכל בוקר כדי שאקום מהמיטה אמי הייתה מביאה את אחד הגדיים ואז הייתי קמה, מתארגנת ומחזירה אותו לדיר. עד שיום אחד הגדי עשה את צרכיו מתחת למיטה שלי ומאז לא הסכימו להכניסו הביתה.

בית הספר בכפר מל"ל היה במרחק של כמעט שעה הליכה וכל בני השכונה הלכו יחד כאשר אלו שגרו רחוק יותר אספו את האחרים בדרך. בכיתה ד' קיבלתי את האופניים הישנים של אבא כדי לרכב עליהם לביה"ס.

בילדותי כאשר היינו רבים אבי תמיד היה אומר לנו ש"לפני שהולכים לישון צריך להשלים ולא הולכים לישון ברוגז כדי לקום תמיד בבוקר שמחים."

בבית הספר גם לקחו אותנו לטיולים כדי להכיר את הארץ, טיולים של חצי יום בסביבה בכיתה א' ועד לטיול ליומיים לירושלים בכיתה ו', בכיתה ז' נסענו לטיול לגליל ליומיים והטיול הגדול בכיתה ח' שלושה ימים לאילת כשאנו עוצרים בדרך בעין גדי, מצדה, נתיב הל"ה ועוד.

כדי לעזור להורים לממן את הטיולים לקחו אותנו לימי עבודה בשדה במשקים בסביבה. חולקנו לקבוצות וקטפנו תרד, אפונה, שעועית, תפוזים וקלמנטינות או תות שדה ותוך כדי אני חושבת שזללנו כמעט חצי ממה שקטפנו. בכסף שהתאסף עזרו לילדים שגרו אז במעברות לשלם את חלקם בטיול ולא היה מי שלא יצא לטיול בגלל מחסור כסף.

היום אני פנסיונרית נשואה לסבא נתן, גרים ברמת גן, ברחוב ביאליק. יש לנו שלוש ילדים: צפי, רונית ומאיר אבא של לינוי. וגם 7 נכדים.

הזוית האישית

לינוי: למדנו אחת על השנייה יותר, אני למדתי מה היה פעם ובמה שיחקו, כשלא הייתה טלוויזיה, ועשינו כיף יחד, למדתי על המשפחה המורחבת.