מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותי ברומניה

סבתא אווה והנכדה כץ מיכל
משפחת הלמר
העליה וההתיישבות בארץ ישראל

שמי אוה הלמר, נולדתי בעיר ארד שברומניה, בשנת 1945.

בביתי היו ארבעה חדרים, מטבח גדול, מרתף שבו מכבסים את הבגדים. לאחר מכן ההינו מעלים את הכביסה בסלים מתחת לגג, תולים אותם על חבלים לייבוש. על יד הבית היה חצר ושם שיחקנו ולפעמים בגדות הנחל שבקרבת הבית. בחגים הינו נוהגים ללכת לבית הכנסת באחד משני ביתי הכנסת שהיו בעיר. מקומות המפגש של היהודים היו רק בבית הכנסת, שם גם קנינו את כל המצרכים.

תמונה 1 

שמה של אימי היה פירושקה קליין, היא הייתה עקרת בית. אבי, סטפן קליין היה כלכלן ועבד בחשבונאות. לאחי קוראים דני קליין. מה שאפיין אותנו, היינו משפחה מגובשת פתוחה לשיחות. ההורים היו מאוד פתוחים והבינו אותנו הילדים. בארוחת הצהריים היה תמיד מרק סוג של בשר עם תוספת. הארוחות הערב היינו אוכלים גבינות, ביצים, לחם ,ולפעמים חמאה, לא אכלנו סלטים, ופירות לפעמים. בשבתות אכלנו כרגיל והארוחות המאוחדות היו רק בחגים.

תמונה 2

זיכרונות ילדות

הייתה לי חברה הכי טובה ששמה יהודית, שישבתי לידה בבית הספר וגרתי איתה באותה חדר במעון סטודנטים , המשחקים שהיו פעם בהם שיחקנו: קלאס , קפיצה בחבל , דומינו , דוקים , כדורים , וקראנו ספרים . בשעות הפנאי שיחקנו במשחקים. למדתי בבית הספר בשם "יון סלאביץ". בבית ספרי למדתי : מתמטיקה , שפה וספרות רומנית, גאוגרפיה, היסטוריה, שפה זרה רוסית, היו לי גם שיעורי ציור מוסיקה וספורט.

תמונה 3

היחסים שהיה לי עם המורים לא היו חברתיים אלה כבוד ולפעמים פחד כי המורים היו מרביצים ומי שלא התנהג יפה שמו אותו בצד על הברכיים על גרגרי תירס קשים, הייתה תלבושת אחידה ויותר מזה היה על התלבושת מספר אישי לכל אחד כדי שהיה אפשר לזהות אותנו תמיד. לא היו טיולים ומסיבות היות וזה לא היה מקובל. היו סוג של הופעות בחגים הלאומיים הרומנים והרוסים בהופעות אלה שרנו במקהלה ורקדנו ריקודי עם תלבושת מתאימה.

יש מורה שאני זוכרת במיוחד כי אותה שנאתי ומיוחד בזה שכעת היא מתגוררת בחיפה. המקצועות שאני אהבתי היו מתמטיקה, פיזיקה, היסטוריה. המקצועות שלא אהבתי היו כימיה וספורט. לא היה בבית הספר שלי חדרי אוכל. המאכל שהיה אהוב עליי תפוחי אדמה בכול הצורות. לא היו לנו ממתקים רק עוגות ועוגיות עשויים בבית.

הייתי חברה בתנועות הנוער הממלכתיות, מגיל 9 עד 14. שם קיבלנו חינוך ממדריך קומוניסט. קראו לו: פיוניר. הייתה לנו עניבה אדומה, היה לנו בית ובו כל מיני סדנאות ולבית קראו ארמון של הפיונרים.

"תנועת פיונירים היא תנועת נוער לילדים המופעלת על ידי מפלגה קומוניסטית. בדרך כלל, התנועה כוללת ילדים בגיל בית ספר יסודי – בגיל גבוה יותר הם עוברים לתנועה הקומוניסטית המיועדת לנערים ולצעירים (בברית המועצות הייתה החברות בקומסומול מוגבלת לגילאי 14-28). בברית המועצות הילדים התקבלו לתנועה בגיל 10-11 והיו חברים עד להגעת לגיל 14. החל משנות ה-50 של המאה ה-20 היה מקובל שכמעט כל הילדים היו חברים בתנועה. רק ילדים בעלי התנהגות גרועה במיוחד והמסרבים מטעמי דת לא היו חברים בתנועה."

בגיל 14 לאחר סיום הבית ספר היסודי היו מבחנים כדי להתקבל לתיכון מאחר שהורי הגישו בקשה לעלות ארצה בשנה אחת קודמת לכך הכשילו אותי ולא עברתי לתיכון. במצב הזה נותר לי ללמוד מקצוע ולכן המשכתי ללמוד את מקצוע התפירה בבית ספר מקצועי לאורך 3 שנים . בסיום לימודים אלה התחלתי לעבוד כתופרת בבית חרושת ובאותו תקופה המשכתי את לימודי בתיכון בערב . אחרי קבלת הבגרות המלאה המשכתי בפוליטכניקה טימישוארא [הטכניון] כסטודנטית מן המניין ולמדתי הנדסה אזרחית .

 זיכרונות משנות העשרים

בזמני היה מקובל להאזין למוזיקה ברדיו ואנחנו שמענו גם מוזיקה לריקודים וגם מוזיקה קלאסית . מוזיקה קלאסית ( קונצרטים , ואופרה ) היו הופעות קבועות בתיאטרון העירוני .

אשר למוזיקה בריקודים אהבנו את הלהקות כמו: החיפושיות, האבנים המתגלגלות וזמרים כמו אלביס פרסלי, פול האנקה וזמרים איטלקיים שהשתתפו בפסטיבל בסן רמו. הריקודים המקובלים היו רוק אנד רול, טוויסט  והולאופ עם חישוק.

בזמן הפנוי הלכנו לשחות בנחל (מורשת ) שבקרבת העיר, נפגשנו עם חברים וחברות, בחורף שהיה קר והנחל היה קפוא החלקנו על הקרח. לפעמים, הלכנו לקולנוע שהיה אז בשחור לבן ומאוחר יותר גם צבעוני. הלכנו לתיאטרון לראות הצגות, אפילו בשביל ילדים, והאזנו לקונצרטים ואופרה. לפעמים נפגשנו לרקוד. הטלוויזיה בשחור לבן הופיעה, כשאני הייתי בגיל 20.

קשרים בין נשים לגברים

הקשר שבין הגבר לאישה נרקם בזמננו  דרך הכרות במשפחה , במקומות עבודה , בביתי ספר  ואוניברסיטה. השידוך איננו היה מקובל לפי דעתי. החיזור התבטא שהבחור ליווה את הבחורה הביתה תוך טיול רגלי משותף בערב ולתת פרחים או ספרים בלבד!

האינטימיות המותרת היא נשיקה בלבד!

ההורים שלי היו אנשים פתוחים לשיחות אך דרשו כבוד ( לא להתחצף) הם גם היו מעורבים בחיים שלי אפילו אבי עזר לי להתכונן לתחרות בנושא :עם מגלן מסביב לעולם. בזמן שהיתי סטודנטית הכרתי את בעלי לעתיד יהודי כמוני ששמו גבריאל הלמר, שאיתו התחתנתי בסיום לימודנו. כעבור שנתיים נולדה ביתנו היחידה שמה : נעמי . לנעמי יש שלושה ילדים, שלושת נכדי.

העלייה לארץ ישראל

בשנת 1977 משפחתי, אני, בעלי ובתי  עלינו לישראל . בהתחלה ההינו במרכז קליטה בעיר אשקלון לצורך לימוד עברית, שישה חודשים לאחר מכן עברנו לחיפה , לבית רגיל משותף ובו דירה קטנה עבור משפחתי. התחלנו לעבוד, כל אחד במקצוע שרחשנו ברומניה. נעמי הלכה לגן ולאחר כמה שנים גם לבית ספר. כאשר עלינו ארצה, לא ידענו את השפה העברית והתקשינו בתפקודנו היומיומי, הרגשנו פחד שלא נצליח. לאט לאט הצלחנו לקלוט את השפה ולהשתלב בחברה החדשה.

מתכון משפחתי

נעמי קיבלה מדודתה ליום הולדתה הראשון עוגת תמרים, לא היכרנו את פרי התמר עד אז. מאז עוגה זאת הפכה למסורת  במשפחה. בתי מקבלת עוגה זו כל יום הולדת. המתכון מאוד פשוט: 250 גרם תמרים חתוכים , 250 גרם אגוזים , 6 חלמונים של הביצים ומערבבים…..

מילון

הפיונרים
תנועת פיונירים היא תנועת נוער לילדים המופעלת על ידי מפלגה קומוניסטית. בדרך כלל, התנועה כוללת ילדים בגיל בית ספר יסודי - בגיל גבוה יותר הם עוברים לתנועה הקומוניסטית המיועדת לנערים ולצעירים (בברית המועצות הייתה החברות בקומסומול מוגבלת לגילאי 14-28). בברית המועצות הילדים התקבלו לתנועה בגיל 10-11 והיו חברים עד להגעת לגיל 14. החל משנות ה-50 של המאה ה-20 היה מקובל שכמעט כל הילדים היו חברים בתנועה. רק ילדים בעלי התנהגות גרועה במיוחד והמסרבים מטעמי דת לא היו חברים בתנועה.

ציטוטים

”האינטימיות המותרת היא נשיקה בלבד!“

הקשר הרב דורי