מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותי בקיבוץ של פעם

סבא דוד ונכדו אופק ביום הזיכרון מאי 2019
סבי כילד(במרכז) עם אמו אביו אחיו ואחותו
החופש שבחופש הגדול בקיבוץ

שמי דוד טל, נולדתי בגבעת ברנר בשנת 1939 להורים יוצאי גרמניה. שנות ילדותי עברו עליי במסגרת של "לינה משותפת"' משמעות הדבר הייתה שאנו הילדים לא הלכנו לישון בבית אלא בבתי הילדים. התקופה הזו זכורה לי כתקופה מאושרת. באותם ימים הקיבוץ נתן עדיפות מוחלטת לילדים. זה התבטא במזון שקיבלנו, בביגוד שקיבלנו ובחופשות שקיבלנו. הרגשנו כאילו אנחנו מלכי הקיבוץ וכל חבר בכל מקום רק שאל מה שלומנו? ומה אנחנו רוצים.

בילדותנו ניתן לנו המון חופש לעשות מה שאנחנו רוצים. לדוגמא: בחופש הגדול הנמשך חודשיים כשהיינו בכיתות א'-ו' יכולנו כל היום לעשות מה שבא לנו: כל יום תכננו לעצמנו משחקים ובילויים ברחבי הקיבוץ בלי שום השגחה- לא של מורים, לא של מטפלות ולא של הורים. אספר לך למשל על בילוי אחד שלנו בימי החופש הגדול. החלטנו שאנחנו בונים מטוסים ממתכת. לשם כך הלכנו למפעל המתכת בקיבוץ ואספנו שאריות אלומיניום. לאחר מכן בחרנו מטוסי צעצוע מפלסטיק והלכנו איתם למקום בו הקרקע חולית שניתן לחפור בה בקלות, שיקענו את המטוסים מפלסטיק בחול כדי ליצור את התבנית בעבור המטוסים מאלומיניום. לאחר מכן הדלקנו מדורה והיתכנו את האלומיניום למצב נוזלי. לאחר מכן יצקנו את האלומיניום הנוזלי לתוך השקעים שיצרנו ממטוסי הפלסטיק, וכך היו לנו לבסוף מטוסי מתכת מאלומיניום. כל זה לקח בוקר שלם ואז חזרנו לארוחת הצהריים.

בשנות הנעורים (החל מכיתה ו' ומעלה) יצאנו לעבודה בתקופת הלימודים לשעתיים אחר הלימודים. עיקר העבודות היו בעזרה לענפים החקלאיים לפי עונות השנה, כך למשל בחורף יצאנו לקטוף תפוזים ובקיץ עזרנו באיסוף ירקות מן השדה כגון: תפוחי אדמה, קולורבי, בוטנים, גזר ועוד…

בשנות הנעורים עברנו להתגורר בשכונה הנקראת "טיינר" (על שם הבעלים של הקרקע שנקנתה ע"י הקיבוץ.) גרנו ארבעה בחדר, בנים בנפרד ובנות בנפרד. לכל שנתון הייתה מטפלת שהייתה מעירה אותנו בבוקר, ודואגת שנגיע בזמן ללימודים. למדנו 6 שעות כל יום ולאחר ארוחת הצהריים יצאנו לעבודה באחד מענפי המשק. כל אחד מאיתנו שובץ לענף בו המבוגרים היו אמורים ללמד אותנו את סודות המקצוע בין עם בענפי החקלאות או התעשייה. לדוגמא הבן שלי יריב (שהוא אבא של אופק) שובץ לענף החשמל ושם למד את כל סודות המקצוע.

במקביל ללימודים היינו בתנועת נוער שהייתה מאוד פעילה. קראו לה "חטיבה" על שם חטיבת בני הקיבוץ המאוחד בנוער העובד. במסגרת החטיבה היו לנו פעולת שבועיות בנושאים שונים כגון: מחנאות (לומדים איך לבנות מחנה) או ספורט שימושי הכולל מעבר מכשולים, שימוש בגשר חבלים, אומגה, לימוד מכשירי קשר כמו מורס, סמפור (איתות בעזרת דגלים). בנוסף היו לנו פעולות רעיוניות, במסגרתן הקנו לנו את עקרונות הקיבוץ והאידיאולוגיה של התנועה הקיבוצית. בנוסף היו לנו שיחות שבהן הציגו לנו בעיות שונות בחיי היומיום וניהלנו דיונים שבסופם הגענו לסיכום איך צריך לנהוג בעתיד.

היינו חברת ילדים שמתנהגת בצורה דמוקרטית המדמה את הדמוקרטיה במדינה. לכן הקמנו ועדות וניהלנו אספה כללית שבה ניהלנו דיונים וקיבלנו החלטות בהצבעה של הרוב קובע.

חוץ מטיולים שנתיים יצאנו להרבה טיולים במסגרת תנועת הנוער, החטיבה(בתנועת הנוער מכיתה ד' ובבית הספר בכיתה א'). החל מטיולים של יום אחד לסביבה הקרובה ועד לטיולים של מספר ימים שכללו שינה בחוץ בשקי שינה. כמובן שהיו לנו מסיבות בימי שישי בערב שכללו בעיקר שירה וריקודים. החל מכיתה ט' יצאנו לקורס מדריכים והתחלתי להדריך במסגרת תנועת הנוער כיתות ילדים יותר צעירים ממני. הייתה לי קבוצה שנקראה "קבוצת מעיין" אותה הדרכתי גם בפעולות הרעיוניות וגם בפעולות המעשיות שכללו: ספורט שימושי ומחנאות. באותה קבוצה הכרתי גם את דליה שבסופו של דבר נהייתה אשתי והיא גם הסבתא של אופק.

בנוסף זכור לי כי בחופש הגדול יצאנו ל"הבראה". יצאנו לשלושה שבועות לעיר מחוץ לקיבוץ כמו נתניה לדוגמא, בה התאכסנו בכמה דירות. עיקר המילה "הבראה" הייתה מתוך כוונה להבריא אותנו על ידי תזונה משופרת. יצאו איתנו מבשלות שהכינו לנו כל יום ארוחות מלכים. בנוסף לכך בילינו בכל מיני סוגי בילוי לילדים וגם טיילנו בסביבה. כל זה בא להעיד עד כמה הקיבוץ שם דגש על הבריאות שלנו.

 

הזוית האישית

אמי חושב שהתוכנית עזרה לנו להכיר אחד את השני יותר טוב ועזרה לי להבין את תקופת הילדות של סבא שלי

מילון

החופש שבחופש הגדול
הכוונה היא למידת החופש הפרטי שהייתה לכל אחד מילדי הקיבוץ בחופש הגדול בין כיתות א' ל-ו'

ציטוטים

”למדתי שאי אפשר לצפות את העתיד וצריכים לעשות את המתוכנן כל עוד אפשר“

הקשר הרב דורי