מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בקיבוץ דפנה בשנת 1942, שלוש שנים לאחר שנוסד הקיבוץ במסגרת ישובי "חומה ומגדל". ההורים שלי היו ממייסדי הקיבוץ. בתחילת מלחמת העצמאות נפל אבי בקרב על הגנת דפנה. עם פלישת צבאות ערב פינו את כל הילדים והנשים לחיפה כי הקיבוץ היה בסכנת כיבוש. אחרי מלחמת העצמאות חזרנו לקיבוץ, החיים של הורינו היו מאוד קשים. כל האזור היה מלא יתושי קדחת בגלל ביצות החולה, וחלק מהחברים חלו בקדחת. הם חיו בצריפונים בלי שירותים.

 

חיי החברה היו מאוד פעילים, שיחקנו הרבה בחוץ, אז לא היו טלוויזיה ומחשב, ובקושי היה רדיו. ל"חדר ההורים" הלכנו רק אחרי-הצהרים אבל היה שם משעמם ולכן בילינו יותר בחוץ.

במשך השנים הלכו תנאי החיים והשתפרו. החל מכיתה ו' עבדנו שעתיים אחרי הלימודים. עבדנו בענפי הקיבוץ (מטעים, כרם, גידולי שדה, בריכות דגים ועוד…)

בנובמבר 1960 התגייסתי לצה"ל לחיל השיריון כטנקיסט בחטיבה-7. תקופת השירות הצטיינה בשקט יחסי. עברתי קורס מפקדי טנקים ובמאי 1963 השתחררתי מהצבא. גויסתי לאחר מלחמת ששת למילואים בקיבוץ "נוה אור" בעמק הירדן. הייתי שם עם מחלקת טנקים, אוקי באה עם קבוצת מורות לעבוד בקיבוץ. בעשרים ותשע לאוקטובר 1968 נישאנו בקיבוץ דפנה. בשתיים עשרה ליולי 1971 נולדה יעל הבת השנייה שלנו (שהיא במקרה אמא שלי). בסוף 1976 עברנו מדפנה לקיבוץ משמר השרון.