מאגר סיפורי מורשת

בילדותי גרתי בעיר העתיקה בירושלים ואז התחילה מלחמת השחרור נגד הערבים. הערבים כבשו את העיר העתיקה ונלחמו נגד צה"ל. לאחר מכן ריכזו את כל אנשי העיר העתיקה ב-5 בתי כנסת ושם היינו תקופה מסוימת בתנאים קשים מאוד. הצבא ניסה לכבוש כמה פעמים את העיר העתיקה ולא הצליח. הרבה חיילים נהרגו ונפצעו. אחי הגדול היה קשר – הוא העביר נשק, תחמושת ואוכל מעמדה לעמדה.

 

כך היינו תקופה מסוימת בבתי הכנסת, עד שראש-העיר של העיר העתיקה נכנע ויצא עם דגל לבן כדי שלא יפגעו בתושבים. הירדנים הסכימו להוציא את כל התושבים מהעיר העתיקה והעבירו אותנו דרך שער ציון לעיר החדשה. אחוז גדול מהחיילים נלקח לשבי בירדן. אחרי כמה זמן שהייתה הפסקת אש, שחררו את החיילים. התושבים לא חזרו יותר לעיר העתיקה והשאירו שם את כל רכושם. הערבים פלשו לעיר העתיקה לאחר שיצאנו. הם לקחו את הרכוש שהיה ונשארו שם עד מלחמת ששת הימים.

 

כשהערבים כבשו את העיר העתיקה הם איימו עלינו שירצחו אותנו כמו שהיהודים רצחו את האנשים בדיר-יאסין. הצבא הטיל עוצר על הכפר דיר-יאסין ואמר להם לחזור בשעה מוקדמת, וכשחזרו לכפר הצבא פתח עליהם אש והרג חלק מאנשי הכפר המאחרים לחזור אחרי העוצר. אחד הירדנים (שנקראו בעבר לגיונרים) עשה תנועת יד על הגרון שהם ישחטו אותנו, ואמר שהם ישחטו אותנו כמו שהיהודים שחטו את אנשי יאסין.  זה נחרט בזיכרוני מגיל 10 עד היום.

 

כשהוציאו אותנו מהעיר העתיקה והעבירו אותנו לקטמון שנכבשה על ידי צה"ל, היינו משפחה של 6 אנשים ושמו אותנו בחדר קטן. מלחמת השחרור עוד נמשכה והערבים המשיכו להפציץ את שכונת קטמון. באחד ההפגזות נכנסו כל הדיירים לחדר הקטן שלנו כי הם החליטו ששם הכי בטוח. אחד הפגזים התפוצץ בחצר ואחד הרסיסים חדר דרך התריס והחלון ואז פגע בי, אבי מיד לקח אותי בידיו לעזרה ראשונה. הרופא  גזר לי את השמלה בכדי לטפל בי, אני בכיתי הרבה והרופא שאל אותי למה אני בוכה, ואני עניתי לו שאני בוכה כי הוא גזר לי את השמלה, הוא שאל אותי אם מהפציעה שקיבלתי אני לא בוכה ועניתי לו שזו השמלה היחידה שהייתה לי. לאחר מכן חזרנו הביתה אך הטיפול נמשך הרבה זמן.

 

מלחמת העצמאות (נקראת גם מלחמת השחרור, מלחמת הקוממיות, מלחמת תש"ח, ומלחמת 1948) השם המקובל (במדינת ישראל), שניתן לעימות הצבאי שהתנהל בין היישוב היהודי בארץ ישראל, ולאחר מכן מדינת ישראל, לבין ערביי ארץ ישראל וחלק ממדינות ערב שניסו למנוע בכוח את יישומה של החלטת החלוקה של עצרת האומות המאוחדות, ואת הקמת מדינה יהודית (לצד מדינה ערבית) בשטח ארץ ישראל המנדטורית. מקובל לקבוע שהמלחמה החלה מיד לאחר קבלת תוכנית החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 והסתיימה ב-20 ביולי 1949, עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון (עם סוריה).‏ המלחמה הסתיימה בניצחונה של ישראל, שהרחיבה את גבולותיה מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית במסגרת החלטת החלוקה. בהסכמי שביתת הנשק שסיימו את המלחמה הכירו המדינות הערביות השכנות דה פקטו בגבולות החדשים של ישראל.שיעור האבידות במלחמה בקרב היהודים הגיע לכדי אחוז מכלל אוכלוסיית היישוב, עשרות יישובים יהודיים חרבו או ננטשו, העיר ירושלים חולקה בין ישראל לירדן והרובע היהודי כחלק מן העיר העתיקה של ירושלים נותר בשליטת ממלכת ירדן. במהלך המלחמה עזבו את הארץ מאות אלפי ערבים וחרבו מאות כפרים ערביים. לאירועים האלה ניתן על ידי הערבים הכינוי הנכבה (בערבית – "האסון" או "המכה").