מאגר סיפורי מורשת

הוריי מלכה ואליהו בלוקה עלו מתוך ציונות לארץ מאלג'יר בשנת 1944, הביאו אותם להתיישב בגבעת שמואל שהייתה עדיין תחת שליטת האנגלים. הם בנו את ביתם בגבעת שמואל שהייתה מיושבת עם 5 בתים בלבד ומתיישבים, בכל בית גרו שתי משפחות. הוריי היו מהמייסדים הראשונים של גבעת שמואל כשהכל מסביב חולות ופרדסים וללא היו כבישים. אבא שלי היה גם ממקימי בית הכנסת לעולי אלגי'ר שקיים עד היום. אמא שלי הייתה הולכת ברגל לעיר הקרובה בני ברק לקניות ולטיפת חלב עם אחותי מרים שנולדה בשנת 1944 לאחר שנה נולדה רבקה בשנת 1945 אחריה נולד אחי פרץ בשנת 1948 אני נחמה נולדתי אחריו בשנת 1951 ואחרי נולדה תקוה בשנת 1958. גדלנו כולם בבית מאוד קטן ב- 2 חדרים ומטבחון, כשבחדר הנוסף הורי פתחו חנות מכולת לפרנסתם.

הורי: אליהו (ז"ל) ומלכה (תבדל"א) ביום הולדתו של ה-80 של אבי.

אמא שלי גידלה בחצר הבית משק חי, שהיו בו תרנגולים, ברווזים, תרנגול הודו ועז בשם חמדה (שמאוד נקשרתי אליה ואהבתי אותה). אמי הייתה כל בוקר חולבת חלב מהעז ומכינה לנו ממנו גבינה. אני אהבתי מאוד לשחק בחוץ בחולות ולבקר בפרדסים עם חברי ילדותי. באותה תקופה לא היו טלוויזיות ומחשבים ולכן בילינו כל היום במשחקים בבית ומחוצה לו במשך כל היום. זאת הייתה תקופת הצנע את הקניות ערכו עם פנקס תלושים, עבור כל מוצר היה תלוש ומוגבל למצרך אחד. באותו זמן לא מכרו חלב במכולת אלא היה מגיע החלבן עם סוס ועגלה ומכר חלב לתושבים בבתים.

בזמנו בישלו וחיממו את האוכל עם פתיליות נפט, את הנפט רכשנו ממכלית נפט שהייתה מגיעה לשכונה. כשהייתי בגיל 8 עברנו לגור בשכונה אחרת שנקראת קריית ישראל  אבא שלי בנה את הבית ועברנו אליו כשהוא לא היה מוכן עדיין. בלי דלתות, חלונות, וריצוף. את החלונות והדלתות כיסינו עם שמיכות ואת הרצפה שהייתה עם חול היינו גורפים עם מגרפה להרגשה טובה של נקיון. בלילות היינו שומעים את יללות השועלים מתחת לחלונות וזה היה מאוד מפחיד. גרנו בתנאים מאוד לא נעימים עם שרותים מחוץ לבית עד שהבית הושלם לאט לאט.

אני הייתי הולכת לבית הספר שהיה לא רחוק מהבית אבל הדרך אליו הייתה דרך עפר עם עליה תלולה שבחורף הדרך הפכה לבוצית ולא נעימה. באחד החורפים שהיו אז קשים ומאוד גשומים  בדרכי חזרה מבית הספר נוצרה תעלת מים מהגשמים, ואני הייתי צריכה לחצות אותה כדי להגיע הביתה כי לא הייתה לי דרך אחרת, ולא ידעתי איך אני חוצה את התעלה, המים זרמו וגעשו בזרם חזק, הכנסתי רגל אחת לאמוד את עומק המים, נפלתי לתעלה ונסחפתי עם זרם המים לאורך התעלה עד שנתקלתי בענף עץ שבלם אותי וכך ניצלתי. הילקוט שלי ניסחף במים וגם המשקפיים שלי. יצאתי משם בעזרת אנשים שבאו לעזור לי, רטובה ומלאת בוץ, הגעתי הביתה בוכה וסיפרתי למשפחתי מה קרה לי, אחי יצא לחפש את הילקוט שלי ומצא אותו בהמשך התעלה, כמובן שהספרים והמחברות לא היו שמישים. למדנו בבית ספר שהיה בצריפים, ומאוחר יותר התחילו בבניה של בית ספר חדש. עברנו ללמוד בכיתות שסיימו לבנות, ומכיוון שלא היו מספיק כיתות למדנו במשמרות של בוקר וצהריים, עד שסיימו לבנות את בית הספר. בתום הבניה עברנו כולם ללמוד בבית הספר החדש ובו סיימתי 8 שנות לימוד. את התיכון סיימתי בתיכון בבני ברק.

תמונה כתתית על רקע בניית בית הספר.

הזוית האישית

גאי: נהניתי מהמפגשים עם סבתא זאת הייתה חוויה מעשירה ללמוד על החיים של סבתא בילדות.

סבתא נחמה: חזרתי לילדות באמצעות נכדי גאי, חוויתי שוב את ספסל הלימודים.