מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותי בטהרן ועלייה לארץ ישראל

יערה, אשרף ותומר
ילדי השכבה ואשרף
סיפור חיים אשרף חלו

נולדתי בטהרן בשנת 1929
 "טֶהֱרָאן היא בירת איראן, ממוקמת לרגלי רכס הרי אלבורז ונמצאת במרכזו של מחוז טהראן. העיר מהווה את המרכז הפוליטי, הכלכלי והחברתי של המדינה. יותר ממחצית התעשייה האיראנית מבוססת בטהראן. תעשיות ייצור רכב, חשמל ומוצריו, טקסטיל, כלי נשק, סוכר וכימיקלי"
  
תמונה 1
 
בבית הספר בטהרן
בגיל 6 התחלתי ללמוד בביה"ס נוצרי בטהרן, בשם "מיס נורולה" . בית הספר נקרא על שם אמא של מנהלתבית הספר, המנהלת הייתה הבת של נורולה.
בבוקר כשבאנו לבית הספר, המורה לאנגלית שרה באנגלית ואנחנו שרנו יחד איתה. אני זוכרת, את אירועי  סוף השנה, היינו עושים הצגות לסיום שנה . אני  זוכרת את ההצגה "ליכלוכית" את ההצגות היינו מציגים בפני ההורים.בבית ספר הנוצרי  העלו גם הצגות של ישו וחג המולד ונאלצנו להשתתף גם בהן.בביה"ס למדנו תפירה, אנגלית, עברית, תנ"ך ובישול. המקצוע  שאני הכי אהבתי הוא בישול. נהגתי לבשל
בשיעורים מאכלים שאמא שלי הייתה מכינה, הייתי מנסה, מבשלת ואוכלת.
אהבתי את את כל המורים שלמדו אותי, אני זוכרת את השמות של המורים שלי: רועי, שאמת, אירן, שהרן, מיס נורולה.  בבית הספר בו למדתי היה נהוג שאם ילד היה מתנהג לא יפה, המורה הייתה מרביצה לו ונותנת לו עונש.
 
את הלימודים התחלנו בשעה 8:00 וסיימנו את יום הלימודים בשעה 16:00. היו הרבה מבחנים באנגלית, תנ"ך ועברית. בעיר שלנו הייתה הפרדה בין בית ספר לבנים לבין בית ספר של בנות. 
 אני זוכרת שהיה לי חבר  בבית הספר שבא מאנגליה וקראו לו רועי. בבוקר בדרך לבית הספר הייתי קוטפת פרחים לזר בשבילו.
 משחקי ילדות בטהרן
בבית הספר שלי בהפסקות היינו משחקות 5 אבנים, קלאס וחבל. פעם, לא היו מחשבים.  בזמן הפנוי היינויוצאים החוצה ובונים איש שלג. כשירד גשם, היינו משחקים בחבל. בתקופות אחרות בשנה היינו מגדלים צמחים ועושים ביננו תחרויות. מי שגידל הכי הרבה קיבל פרס.
חג אהוב
אני הכי אוהבת את חג פסח את המצות ואת ליל הסדר. הדבר שמיוחד בשבילי בחג זה הוא שכל המשפחהביחד. המאכל האהוב עלי בחג זה הוא מצות. בפרס היו מנהגים שונים מאלה שבישראל. בחג הייתי מקדשתעל הנרות ושרה עם משפחתי. את החג חגגתי בבית עם האחים, אבא ואמא דודים ובני דודים.לפני החג, אמא הכינה לליל הסדר אוכל ואבא קנה את המצרכים.
חתונה בטהרן
ההורים שלי מאוד אהבו את בעלי. בחתונה לבשתי שמלה לבנה וארוכה ומאפרת איפרה אותי. לחתונה הגיעוהאחים, אבא ואמא ודודים שלו ושלי. בטקס שחטו כבש ואכלנו בשר ואורז, מיצים ופירות. המוזיקה שהייתה בחגיגה הייתה מוזיקה פרסית והרבה ריקודים. בבוקר הרב עשה קידוש ואמא שלי עשתה מרק עם עוף לכבודנו.
אחרי החתונה כל אחד הלך לבית שלו בעלי הרגיש כלפי אהבה  גדולה . אני מאחלת לכם שתתחתנו ותהיו מאושרים.
 
עליה לישראל
בשנת  1949, עליתי לארץ עם 3 ילדים. ידענו מראש שאנחנו עוברים ולכן מכרנו את כל הרכוש שלנו וקנינו בגדים חדשים, כובעים.
לא דיברנו בבית על ארץ ישראל כי לא ידענו מה יש שם. לפני שיצאנו, ארזנו את הבגדים החדשים שקנינו ולקחנו איתנו בשר ומזון. כשהמזון נגמר, אימי הייתה מכינה ושולחת אלינו.
בהתחלה כדי להגיע לארץ נסענו לשדה תעופה, משם טסנו במטוס לארץ ישראל, במטוס לא היה אוכל אך זהלא היה משנה כי אכלנו בבית ולא היינו רעבים.
כשעליתי לארץ בכיתי משמחה כי אני מתחילה חיים חדשים, אך גם מעצב כי עזבתי את המשפחה שלי ואת החברים שלי.
כשירדנו מהמטוס היינו בחיפה ולאחר 3 ימים עברנו לפרדס – חנה. היינו במעברה ובכל ערב שיחקנו עם השכנים משחקים.
 
להוד השרון לשכונת נווה נאמן הגעתי בשנת 1952 לרחוב התמר 4,. כשהגעתי לנווה נאמן שאר השכניםקיבלו אותי ואת בעלי וילדי יפה מאוד. בכל הזדמנות אמרו לנו "טוב שבאתם".
בשנת 1952 הגעתי להוד השרון לשכונת נווה נאמן . עבדתי בחנות מכולת ובעלי עבד בחנות דגים ובלול. בילוי שעות הפנאי שלנו היה לראות סרטים. פעם בכמה זמן היינו מביאים סרט  והיינו יושבים במכונית וצופים בסרט. לא שלטנו בשפה העברית. רק שנתיים לאחר שהגעתי להוד השרון, פתחו במקום אולפן שלימדובו עברית. 
משפחתי
היום אני נשואה ויש לי 3 ילדים. בגיל 14 התחתנתי בטהרן ובגיל 18 כבר היו לי ילדים. לצערי, יש בי עצב כי בני נפטר,  אך יש לי גם זיכרון טוב, נולדו לי עוד ילדים ויש לי 3 ילדים היום, בוגרים שהתחתנו , למדו ובנו משפחות. 
 

מילון

ערה
אדוני

טֶהֱרָאן
טֶהֱרָאן (בפרסית: ?????) היא בירת איראן, ממוקמת לרגלי רכס הרי אלבורז ונמצאת במרכזו של מחוז טהראן. העיר מהווה את המרכז הפוליטי, הכלכלי והחברתי של המדינה.

ציטוטים

”כדי להצליח בחיים צריך ללמוד ולשנן את החומר“

הקשר הרב דורי