מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותי בבאר שבע

אני ודור שובל מגרעין בינ"ה
עם רואן ועמית גריאני שינשינית
אמא שלי הייתה קונה רבע או שליש בלוק קרח
שמי ברכה, נקראתי על שם סבתא שלי, נולדתי בבאר-שבע בשנת 1950. לאבי קראו מסעוד ולאימי מיסה.
האחים שלי: חיים בן 64, ציון בן 60, אסתר בת 54, יוסף בן 52, ניסים בן 50, בני בן 48, בת שבע בת 46.
גרנו בבית קטן והחיים היו קשים, לא היה חשמל בבית והיינו מדליקים אור בעששית שקראו לזה למפה.
אמא שלי, היתה עקרת בית, בישלה על פתילייה. בבתים לא היה חשמל וכמובן שלא היה מקרר.
בכל יום עבר מוכר-קרח עם סוס ועגלה, אמא שלי הייתה קונה רבע או שליש בלוק. הקרח נמכר לפי התקציב שיש.
היה גם את מוכר הנפט שעבר עם סוס ועגלה שעליה היה מיכל נפט. הוא היה מצלצל בפעמון שהחזיק בידו
וכך היינו יודעים שהוא הגיע לשכונה, האנשים קנו נפט לפתיליה לבישול ולתנור הנפט לחימום בחורף.
אבא שלי היה סנדלר והייתה לו סנדלריה בבית, הוא תיקן ויצר סנדלים חדשים והכין נעליים לי ולאחים שלי.
אני למדתי בבית ספר "אחווה"  שהיה קרוב לבית שלנו ובכל בוקר לפני שהתחלנו את השיעור היינו עושים
התעמלות בוקר ואחר כך נכנסנו  לשיעור ועמדנו כשהמורה נכנסה.  השיעורים שאני אהבתי הם חשבון, תנך,
ציור וכלכלת בית. בשיעור מלאכה למדו אותנו לתפור חצאית חולצות עם רקמה שאותם לבשנו ביום יום.
הטיול הראשון שלי בבית-ספר היה לתל-אביב זו הייתה הפעם הראשונה שנסעתי באוטובוס והנסיעה הייתה
ארוכה שרנו לאורך כל הדרך ונהנינו מהנוף של ארץ-ישראל היפה.

מילון

פתיליה
כירה ניידת, הבנויה ממכל דלק נוזלי, בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת

ציטוטים

”החיים היו קשים אבל הייתה בהם הרבה שמחה“

הקשר הרב דורי