מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא דינה הלן (על שם אימא של אימא) אטל. נולדתי בתונסיה, עיר הבירה של תוניס, בשנת 1950. אני בת שניה, ויש לי שתי אחיות ואח. כילדה שנייה הייתי קנאית ומתוסכלת כיוון שהבכורה קיבלה יחס מועדף.

גדלתי בצריף בעכו ביחד עם סבא וסבתא שלי ומשפחתי, היה שם חדר אחד עם שירותים בחוץ, היתה חצר גדולה שסבא גידל בה את שבעת המינים, תרנגולות ועז. בשבילי החצר היתה "גן עדן" עם המון אפשרויות משחק, עזרתי לסבא בגינון וזה היה מקום מפגש עם כל בני הדודים והרבה חוויות משותפות.

דבר מיוחד שקרה לי, היה כשהתנדנדתי בנדנדה בחצר ושרתי שירים, ודודי גילה שיש לי כישרון מוזיקלי. הוא קנה לי מלודיקה וניגנתי מתוך שמיעה. המלודיקה קיימת עד היום. בילדותי אהבתי לאסוף דברים כגון אוסף מפיות, חרסינות קטנות, עטיפות מסטיק, "זהבים", צדפים, תמונות של מפורסמים ואבנים מיוחדות. בכל חג הינו נפגשים עם המשפחה המורחבת והיו לנו ארוחות חגיגיות עם מסורת עשירה (בזכות סבא שהיה שחקן והצחיק את כולם. הוא מספר סיפורים נפלאים לנכדים). אני זוכרת בעיקר פיוטים של שבתות וחגים מפי סבא. את השירים למדתי בבית הספר, וכשהייתי קטנה שרו לי שירי משחק עם אצבעות. היום אני שרה את זה לנכדים בצרפתית.

אהבתי לשחק מחבואים, תופסת, עמודו, חמש אבנים, שבע אבנים, טיק טק, תוקע. שיחקנו עם ילדי השכונה ואת חלק מהמשחקים משחקים עד היום. למדתי בגן המעברה בכפר אתא, בבית ספר גורדון ולאחר מכן בבית ספר פינסקר (יסודי היה עד כיתה ח'). למדתי בתיכון "דביר" בקרית אתא במגמה הומניסטית עד י״ב. בתיכון הייתה לי חברה אחת טובה והייתי שקדנית בלימודים. מיד אחרי התיכון למדתי בסמינר למורים "גורדון" בחיפה במגמה לטבע ומדעים. מהילדות אהבתי לטייל בטבע, אספתי בעלי חיים, גידלתי צמחים בגינה ואהבתי ילדים קטנים. נהניתי מאוד מעבודתי כמורה. עסקתי בהוראה כמחנכת, כמורה למדעים ומדריכת טיולים במשך 37 שנים עד הפרישה, והיום אני מתנדבת בגנים של הנכדים שלי.

יש לי ארבעה ילדים ותשעה נכדים. אנו משתדלים להיפגש פעם בשבוע. ממנהגיי כיום – אני מטיילת הרבה בארץ, משתתפת בהרצאות ומתנדבת.

הזוית האישית

סבתא: התרגשתי מאד להעלות את חוויות הילדות שלי ולשתף את נכדתי דקל בהם. נהניתי גם מהדברים המשותפים עם הילדות שלה שסיפרה לי עליהם, שדמו לשלי. היה כיף ומרגש לשבת ליד דקל ולדבר חופשי.

הנכדה דקל: התרגשתי מאוד לשבת ולשמוע את חוויותיה של סבתא מילדותה (אני לא באמת ידעתי את סיפורה, עכשיו אני יודעת).