מאגר סיפורי מורשת

שמחת הילדות בדובנה

שושנה נולדה בעיר – דובנה שבאוקראינה בשנת 1900 להוריה פנחס ושיינדעלע גלר. היא הייתה הבת הבכורה מבין שבעה אחים ואחיות במשפחתה. אמה שיינדעלע, הייתה עקרת בית. אביה פנחס, היה מנהל חשבונות בבית – חרושת לסבון. הוא היה אדם משכיל ויהודי שומר מסורת. בביתם הקפידה המשפחה על שמירת השבת ועל שמירת החגים כצביונם. אביה היה מתפלל מדי בוקר ומניח תפילין. שושנה זוכרת איך אביה היה לוקח אותה איתו לבית – הכנסת ואיך כבר מגיל שלוש לימד אותה מילים בעברית.

בהיותה בת 6, היא זוכרת שהוריה קנו לה מתנה ספר שירי ביאליק, עם הקדשתו של אביה שנסכה בה סיפוק רב והערכה עצמית גדולה. בגיל 6 נכנסה לבית – הספר הכללי הרוסי ובערבים למדה עברית עם עוד בנות יהודיות על – ידי מורה פרטי. כ- 14 שנה חייתה שושנה בדובנה והיא זוכרת את שנות ילדותה בהנאה רבה על שלל חוויותיהן. ליד הבית שלהם היה נהר בשם איקווה, שבו היו שוטפים את כלי האוכל, מכבסים את הכביסה ומתרחצים בו בקיץ. בחורף הם היו מחליקים על הקרח שקפא על הנהר.

הוריה- פנחס ושיינדעלע גלר 

פליטים בז'יטומיר

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חל מפנה חריף במסלול חייה של המשפחה. בשנת 1915 הם נאלצו לעזוב את דובנא ולהתגורר כפליטים בעיר ז'יטומיר. בין רגע משפחתה הפכה למחוסרת- כל, ללא מזון, ביגוד ובית לגור בו. אביה חיפש עבודה בין יתר הפליטים. שושנה חייתה בז'יטומיר עד שנת 1921. במהלך שנים אלו התחברה לקבוצה ציונית מחתרתית, שעם הזמן התפתחה לתנועת נוער: "דרור". תנועת "דרור" הייתה תנועה ציונית – סוציאליסטית שפעלה בגולה. התנועה דגלה בחינוך לערכים לאומיים וסוציאליסטיים, טיפוח תרבות יהודית, לימוד השפה העברית והגשמה חלוצית של עקרונות הציונות. היא הודיעה להוריה שבעוד יומיים היא עוזבת אותם לפולין. הוריה קיבלו את זה מאוד קשה ואימה לא הפסיקה לבכות.

שושנה, בהיותה בת- 13

"דרור" בפולין

בפולין, החליטה שושנה ללמוד בסמינר לגננות שנפתח בוורשה על ידי ההסתדרות: "תרבות", שהעניקה לכל תלמידה שנתיים לימוד חינם ודיור, תמורת התחייבות לשנת עבודה בגני הילדים שלה בפולין. יאנוש קורצ'ק היה מרצה במשך שנתיים בסמינר כשלמדתי בו, הוא היה מגיע להרצות בו שעתיים כל שבוע. שושנה חיכתה בפולין ארבע שנים עד שקיבלה רישיון לעלות לארץ – ישראל.

העליה לארץ – ישראל

בשנת 1925 עלתה שושנה לארץ. היא הגיעה לנמל חיפה עם עוד עולים שעלו איתה ארצה, הכניסו אותם לבית – העולים שבבת גלים ולאחר מספר ימים העבירו אותם לפתח- תקווה, שם נפגשה עם חברי "דרור" שהגיעו לשם לפניה. רוב חברי תנועת "דרור" שעלו לארץ הצטרפו לקיבוצים. גם שושנה הצטרפה לקיבוץ: "עין – חרוד" ועבדה שם כגננת. היא הייתה מעורבת בעיצוב דרך החינוך של הילדים בגיל הרך. בקיבוץ היא הכירה את בעלה- יהושע בנארי, שהגיע לעין- חרוד מ"פלוגת ירושלים". נולדו להם שני ילדים: עומר ורבקה.

מאורעות תרפ"ט בעמק

בתאריך 27/8/29, ביום השבת נכנס לגן שבו עבדה שושנה ברגילבסקי והודיע שבעוד שעתיים הם צריכים לפנות את המקום. מיד הם ארזו את כל החפצים בבהלה ונסעו לאזור הרפת עם המיטות והמזרנים. שם ריכזו את כל 140 הילדים של הקיבוץ ואימותיהן. הם נשכבו על הרצפה ברפת בשעה שירו בחצר מסביב. שושנה זוכרת את הפניקה של האמהות והפחד הנורא שיקרה משהו לילדים. התנאים ברפת היו קשים, המון זבובים, לכלוך, אבק, רעש, צפיפות, שעלת ומחלות עיניים שפרצו כמגיפה בתינוקות הקטנים. במשך שבועיים הם שהו ברפת.

על מאורעות אלה בעמק, נכתב השיר: "שכב בני", שמספר איך האמהות שומרות על הילדים בגורן בעמק "שכב בני, שכב במנוחה, אַל נָא תִּבְכֶּה מָרָה. עַל יָדְךָ יוֹשֶׁבֶת אִמְּךָ, שׁוֹמֶרֶת מִכָּל רַע. מְיַלֵּל בַּחוּץ הַתַּן וְנוֹשֶׁבֶת רוּחַ שָׁם… אַךְ אַתָּה, בְּנִי הַקָּטָן,נוּמָה שְׁכַב וִישַׁן… לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה קַר, שׁוּעָל חוֹרֵק לוֹ שֵׁן. סוֹבֵב, סוֹבֵב עַל הַמִּשְׁמָר, אַבָּא אֵינוֹ יָשֵׁן… שְׁכַב בְּנִי, שְׁכַב, אַל תִּירָא, כָּל הַמּוֹשָׁב עֵר. אִמָּא גַּם כֵּן בַּשְּׁמִירָה, תָּגֵן עַל בְּנָהּ אַבְנֵר… בּוֹעֶרֶת הַגֹּרֶן בְּתֵל יוֹסֵף, וְגַם מִבֵּית אַלְפָא עוֹלֶה עָשָׁן… אַךְ אַתָּה לִבְכּוֹת אַל תּוֹסֵף, נוּמָה, שְׁכַב וִישַׁן…"

המאורעות התחילו בירושלים בתשעה באב והגיעו לשיאן ביז' באב והתפשטו לשאר חלקי הארץ. רבים מיהודי חברון נשחטו ואלה שנשארו בחיים נאלצו לעזוב את העיר. חולדה נהרסה, יהודי יפו ברחו לתל- אביב לאחר שמספר יהודים נרצחו בידי פורעים ערביים. בעמק- יזרעאל, שבו שוכן קיבוץ עין- חרוד, הותקפו- בית אלפא ומשמר העמק והוצתו הגרנות ביישובים מסביב.

המשפחה 41 שנים חייתה לצידו של בעלה, עד שנפטר בשנת 1969 ומאז נשארה לבדה עם ילדיה: עומר ורבקה, אשר חיים בקיבוץ לידה. שושנה זכתה לנכדים ונינים והיא מסיימת את זיכרונותיה במילים:

"כולנו מלוכדים וממשיכים את דרכנו לאור הדמות הקורנת של יהושע ז"ל, הבעל, האב והסבא היקר".

הזוית האישית

פייגי מגן מתעדת את סיפורה של שושנה בנארי.