מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותו של צבר

סבא מאיר עם הנכד דולב
אני בן 7, מביא הביתה זר נרקיסים
סבא מאיר מספר

"אני מאיר פרידמן, נולדתי ברחובות בשנת 1946, בן לברוך פרידמן ממטולה וצילה פרידמן לבית קרונזון מליטא, אח לדרורה ברקו לבית פרידמן, נכד למאיר פרידמן ממוינשט שברומניה ורבקה פרידמן לבית רבינוביץ' מאודסה שברוסיה, דור שלישי בישראל. גדלתי בקובבה (תחנת ניסיונות חקלאית) ובגיל 4 עברנו לנס ציונה. כל ילדותי עברה עליי בנס ציונה, בגיל 14 עברתי ללמוד בבית הספר החקלאי מקוה ישראל."

סבא עלה לארץ יחיד ממשפחתו והגיע לזכרון יעקב. כשסבתא עלתה עם הוריה לארץ היא הגיעה לירושלים ומירושלים עברה לפתח תקוה. סבא וסבתא הכירו בשידוך והיא עברה לגור אתו בזכרון יעקב. הברון רוטשילד קנה שטחים במטולה והסביבה וחילק אותם לחקלאים, ביניהם סבא שלי. סבא וסבתא עברו לגור במטולה ושם נולדו ילדיהם. סבא רבא שלי נתלה בחלב שבסוריה על ידי המשטרה הבריטית כיוון שהיה פעיל במרד נגד הבריטים בארץ.

אמו של סבא למדה בשנות השלושים בבית ספר לאחיות בגרמניה, וכשגמרה את הלימודים הייתה אמורה לחזור לליטא. אימא שלה אמרה לה לעלות לישראל כי יש פרעות נגד היהודים בליטא. היא עלתה לישראל והייתה האחות השנייה בהרצליה. שם היא הכירה את סבא רבא, שהיה המוכתר של גן חיים והסביבה. סבא רבא נולד במטולה למשפחה מרובת ילדים עם עשרה אחים אחיות, הוא היה השביעי. כשאבא שלו נהרג הוא ניהל את החקלאות במשפחה, הרוב מטעים ופירות.

שלט על קיר ביתו של סבא רבא עם שמות בני המשפחה

תמונה 1

ילדותי

סבא מספר: "אבא שלי היה מביא כל יום שישי פירות וירקות (סברס, אבטיחים, משמשים ועוד) שגדלו בר על חוף הים. הוא עשה שלוש חביות מתכת ועל כל אחת היה משטח שיש וברז גבוה מעל השיש, כך הוא היה רוחץ את הכל והיינו עומדים סביבו ואוכלים. זו הייתה תקופת צנע ולא היה אוכל בארץ ולמשפחתי היה אוכל, אז אימא שלי הייתה מכינה אוכל וכולם היו באים לאכול אצלנו בבית. אני בתור ילד הלכתי לבית ספר ממלכתי רגיל אבל הייתי הולך לבית הכנסת הגדול להתפלל, בדרך כלל מנחה ומעריב (אחרי הצהריים) ובשבתות.

נס ציונה בכללותה הייתה מושבה חקלאית מוקפת בפרדסים, ובחלק יותר רחוק היה גם ביצות. בביצות היינו מטיילים כמעט כל שבת, מרחק הליכה של כמה שעות ברגל.

השינוי הגדול בחיי היה כשעברתי ללמוד במקוה ישראל, בסקטור כללי. שם היו לי חיים טובים, שינוי אווירה ללא ההורים. היו לי שני מקצועות: רפת – פרות, שהיה המקצוע הראשי שלי, והשני היה דבורים. ברפת היה לנו לימוד מעשי ולימוד עיוני: חליבה, האכלת פרות וניקוי הרפת כל יום, זה איתגר אותי מאוד. הסתכלתי על החיים בצורה אחרת, כולל עיסוק בספורט, הייתי רץ למרחקים ארוכים וקצת כדורסל בהפועל חולון (הם היו בליגה הלאומית). היו לנו שיעורים בגדנ"ע חובה כל שבוע ושם הכרתי את הארץ בטיולים רגליים. בשנת 1964 התגייסתי לצבא, שירתי ביחידה מיוחדת, בלי חופשות כמעט, אבל היה לי טוב, זה ביגר אותי מאוד והעצים אצלי את אהבת הארץ.

משפחתו של סבא רבא 

תמונה 2

משפחתי

בשנת 1968 התחלתי לעבוד כנהג באגד ובאחת הנסיעות עלתה לאוטובוס אשתי דינה, כך הכרנו וכעבור שנתיים התחתנו. הוריה באו מפולין והיא נולדה במחנה מעבר בגרמניה המזרחית בדרך לארץ.

היום אני אבא לבנימין פרידמן ושירה פרידמן שמידט, סבא לאלונה ודפנה שמידט, ודולב ושי פרידמן. אני גר בהרצליה, בתי שירה חיה עם בעלה דני, נכדותיי אלונה ודפנה גרות בוינה שבאוסטריה, בני בנימין עם אשתו לירון ונכדי דולב ושי גרים בקיבוץ גזר.

סבא ונכדיו

תמונה 3

הזוית האישית

סבא מאיר: בתהליך הזה במסגרת התכנית ראיתי כמה הילדות שלי הייתה שונה מהילדות של העולים החדשים, לי היו שורשים בארץ לעומתם, שהגיעו מחוץ לארץ והיו להם קשיי קליטה גדולים מאוד.

הנכד דולב: אני הכרתי בתהליך את סבא הרבה יותר טוב ואת הילדות שלו. הכרתי את ההבדלים הגדולים בין הארץ של אז לארץ של היום, שהיו הרבה יותר שטחים פתוחים וחקלאיים.

מילון

קובבה
בעבר הייתה תחנת ניסיונות חקלאית ליד נס ציונה

מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל
בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל. בית הספר הוקם על ידי קרל נטר בשנת 1870, ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו-ירושלים. כיום לומדים בבית הספר 1,500 תלמידים, והוא מוגדר כבית ספר ל"לימוד מדעי הטבע הסביבה והביוטכנולוגיה הנשענים על המשק החקלאי". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”באתי ממשפחה טובה, ילדות טובה וקשר משפחתי הדוק, כולנו גדלנו יחד עם המדינה לטוב ולרע“

הקשר הרב דורי