מאגר סיפורי מורשת

שמי עודד גרוס, נולדתי להוריי ציפורה ואליעזר בשנת 1946 בבית היולדות ברחובות. הייתי הבן הרביעי לאמי, אחי הבכור עוזי (לבית חייט, אביו נפטר בהיותו בן שנתיים וחצי) השתתף בגיל צעיר במלחמת השחרור ונפצע.

גדלתי ברחובות, אשר הייתה מצד אחד חקלאית ונקראה ׳עיר ההדר׳ בזכות הפרדסים הרבים אשר היו בתחומה ובסביבתה. מצד שני, רחובות הייתה גם עיר מדע בה הוקם עוד לפני קום המדינה – בתחילה מכון זיו – ולאחר מכן הפך למכון ויצמן למדע על שם הנשיא הראשון למדינת ישראל.

למדתי בבית ספר עממי על שם סמילנסקי ולאחר מכן בבית ספר תיכון ת.מ.ר על שם עמוס דה שליט. רחובות בזמנו הייתה מושבה שסוסים וחמורים עם עגלות נכחו בחוצותיה. לדוגמא, החלבן אשר סיפק חלב לבתים השתמש בחמור עם עגלה.

אנחנו כילדים נהגנו לשחק ברחוב במשחקי כדור וחבל וכל הפעילויות החברתיות נערכו במסגרת של חברים ברחוב ובשכונה. נהגנו גם להתגנב לבריכות המים של הפרדסים בימי הקיץ ולעיתים גם להשתמש בקרוניות (טרזינות) אשר שימשו להובלת פירות פרי ההדר בפרדסים. בכל שנה התקיימו טקסי הבאת ביכורים משותפים לכלל בתי ספר והיו פעילויות חברתיות משותפות של קליטת עלייה לילדי עולים.

חג החנוכה היה חג שאנו הילדים חיכינו לו מאוד. החג התאפיין במאכלים טובים (סופגניות ולביבות), במפגשים משפחתיים במיוחד במפגשים משפחתיים עם הדלקת הנרות מדי ערב. לעיתים במסגרת משפחתית גדולה כמו סבתא וסבא, דודים ודודות ובני הדודים שכללה הדלקת נרות משותפת, בה כל ילד היה מדליק נר. לאחר מכן התקיימה אכילה משותפת של סופגניות ולביבות וכל מיני מאכלים טעימים, וההורים היו מחלקים דמי חנוכה לילדים ולנכדים. גם בבית הספר ציינו את החג באמצעות לימודים והצגות בנושא מלחמות המכבים ביוונים. בתנועת הנוער ציינו גם את החג באמצעות טקסים, כתובות אש ובגלל החופש גם יצאו למחנות. חג החנוכה מסמל לעם היהודי את ניצחון המעטים על החזקים (יהודה המכבי נגד היוונים). עד היום חבריי ואני נוהגים להתכנס בכל חנוכה לציין את החג, להדליק נרות במשותף ולהנות מההתאספות בחברותא ומאכילת הסופגניות והלביבות.

במהלך לימודי בבית ספר יסודי הייתי פעיל בתנועת הנוער "הצופים" ושיחקתי כדור יד בליגה לילדים ונערים. שימשתי כמדריך בתנועת הנוער הצופים והייתי פעיל במועצת התלמידים של בית הספר התיכון. זכורני שסמוך למלחמת קדש הייתי פעיל יחד עם חברי בהתרמה לקרן המגן אשר עזרה למדינה להתחזק. במהלך לימודיי הכרתי את מי שהייתה לחברתי ציפה לבית לרר, אשר הייתה דור שישי למייסד נס ציונה. התגייסתי לצבא ושירתי בנח"ל. עם שחרורי מהצבא, ציפה ואני נישאנו והקמנו משפחה ואני הצטרפתי למשק החקלאי של משפחת לרר.

במלחמת יום כיפור נפצעתי לאחר חציית התעלה. שנה לאחר פציעתי הגיעה לעולם קרן, הבת הקטנה שלנו, שהיא אמה של נעם. המשכתי בפעילות המשק המשפחתי החקלאי.

הזוית האישית

עודד: שמחתי על ההזדמנות לספר לנעם נכדתי על ילדותי ברחובות.