מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותו של סבי ישראל

ערבות הדדית ועזרה בפרנסת המשפחה

שמי ישראל בנימין, נולדתי בארץ בשנת 1953.

הורי עלו מטוניס לפני שנולדתי, וקראו לי ישראל מפני שאני הילד הראשון שנולד בישראל, מבין כל אחיי.

גרנו במעברות בצפת, ולאחר מכן עברנו לשיכונים. לאחר הקמת מדינת ישראל החלו גלי עלייה המוניים לישראל. עולים רבים הגיעו בתקופת זמן קצרה, והיה צורך למצוא לכולם מקום מגורים. לוי אשכול, ששימש אז כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית, הגה את רעיון המעברות. המעברות הוקמו ברחבי הארץ, לרוב בסמיכות ליישובים ותיקים, כדי שהעולים יוכלו להשתלב שם בעבודות שונות, ולא יהיו תלויים במימון הסוכנות היהודית. המעברות נבנו כדי לתת מענה זמני בלבד לדיור העולים, עד שיועברו למבני קבע. מסיבה זו היו המבנים שהוקמו דלים: אוהלים, פחונים, אסבסטונים וצריפונים. תנאי התברואה במעברות היו קשים. לא הייתה אספקה סדירה של חשמל ושל מים, הצפיפות הייתה רבה, ולעולים היה קשה למצוא מקומות עבודה. המעברות לא החזיקו מעמד זמן רב, ועד שנת 1960 הועברו רוב העולים לדיור קבע.

גם היום אני חי בצפת. צְפַת היא עיר במחוז הצפון בישראל, הנחשבת לבירת הגליל העליון, ושוכנת באזור הררי בחלקו המזרחי של הגליל. העיר ממוקמת על פסגות ההרים צפת וכנען וצופה אל ימת הכנרת מדרום מזרח ואל רכס הרי מירון במערב. ויקיפדיה.

בילדותי, למדתי בבית ספר דתי, ויש לי חברים מבית הספר, שאני עדיין בקשר איתם, עד היום. בתקופת הילדות נהגתי לשחק עם חברי גולות, פרפרה, והיינו עושים עגלה מעץ. שחקנו תופסת, מחבואים, קלאס, גוגואים, חמש אבנים, גומי, וקפצנו על דלגית.

בגיל שלוש עשרה התחלתי לעבוד, ולעזור בפרנסת המשפחה. כל יום בסיום הלימודים בבית הספר, הלכתי לעבוד, ולהרוויח כסף שיעזור למשפחה להתקיים כלכלית.

בגיל שמונה עשרה, התגייסתי לצבא ושירתי במג"ב – יחידת משמר הגבול. משמר הגבול או בראשי תיבות: מג"ב, הוא כוח משמר גבול וז'נדרמריה, הזרוע המבצעית של משטרת ישראל, שמטרתהּ לתת מענה לבעיות בנושאי ביטחון פנים, לוחמה בטרור, לחימה בפשיעה קשה, אבטחת מתקנים רגישים כולל מעברי גבול, אבטחת האזורים הכפריים ומניעת גנבות חקלאיות, דיכוי הפרות סדר ובמקרה של מלחמה בתוך גבולות המדינה, לקיחת חלק בלחימה. ויקיפדיה

כשהשתחררתי מהצבא, הכרתי את אישתי שולה, ולאחר מספר חודשים התחתנו. הקמנו משפחה ויש לנו ילדים ונכדים משלנו. אנחנו חיים בעיר צפת. נהוג אצלנו במשפחה, שבחגים כל הילדים והנכדים, באים וחוגגים ביחד. בעבר היינו חוגגים עם כל השכנים ביחד את החגים.

כמו כן נהוג אצלנו לקיים את טקס הבסיסה – בשישה.  בראש חודש ניסן בו נהוג להכין את ה"בּשישה" או ה"בּסיסה" במטבח הטריפוליטני והתוניסאי. ה"בסיסה" היא תערובת של חיטה, שעורה, כוסברה , שומר, וכמון טחונים אחרי קלייה ומנופים לקערה. לאלה מוסיפים סוכר, פירות מיובשים כמו דבלים, תמרים, צימוקים, אגוזים ושקדים, ומתבלים בקינמון. יש המעטרים את ה"בסיסה" בסוכריות "דרג'ה" ("קונפטי" באיטלקית). מכינים את הבסיסה קודם והטקס עם הברכות מתקיים ערב ראש חודש.

בתחילת הקורונה שמרנו על הנכדים, נסינו להיות כמה שיותר שמחים ומאושרים, כשהקורונה  התחזקה התרחקנו מהנכדים, וזה היה לנו מאוד קשה. היום חזרנו להיפגש ולהיות ביחד בארוחות משפחתיות, ובחיי היומיום.

הזווית האישית

לידור – החווית שלי היא מאוד נעימה, כי הכרתי יותר טוב את סבא, ושמעתי עליו דברים שלא ידעתי קודם לכן.

מילון

בסיסה - פשישה
ה"בסיסה" היא תערובת של חיטה, שעורה, כוסברה , שומר, וכמון טחונים אחרי קלייה ומנופים לקערה. לאלה מוסיפים סוכר, פירות מיובשים כמו דבלים, תמרים, צימוקים, אגוזים ושקדים, ומתבלים בקינמון. מכינים את הבסיסה קודם והטקס עם הברכות מתקיים ערב ראש חודש. (מתוך האתר של פסקל רובין).

ציטוטים

”הורי עלו מטוניס לפני שנולדתי, וקראו לי ישראל מפני שאני הילד הראשון שנולד בישראל, מבין כל אחיי“

הקשר הרב דורי