מאגר סיפורי מורשת

סבא אהרון נולד בשנת 49 בתאריך 19491218. סבא שלי גדל בהודו בעיר בומבי למד בבית הספר כדורי (בית ספר יהודי). לאחר מכן למד בבית הספר המקצועי  אורט ORT . סבא לא הספיק לסיים את לימודיו בשל המצב הקיצוני של המצוקה הכלכלית, הוא נאלץ לעזור לפרנסת משפחתו ורק לנסות להביא פת לחם ומים. חלק מהאחריות נפלה על סבי מפני שהוא היה האח הבכור מהמשפחה.

יהדות הודו

"יהדות הודו כוללת ארבע קהילות של יהודים, הבני ישראל, הקוצ'ינים, הבגדאדים, והבני מנשה. כיום חיים כ-5,000 יהודים ויהודיות בהודו (כמחציתם במומבאי, כ-1500 בטהנה, 300 בפונה, ורק עשרות בודדות בקוצ'ין, קולקטה וניו דלהי) עד לפני מספר עשורים מנו יהודי הודו שלושים אלף. המקצועות המסורתיים של מקצת מיהודי הודו היו בתעשיית השמן (בני ישראל), חלקם עסקו בתעשייה קלה (הבגדדים) שגם הצטרפו לכוחות הביטחון והממשלה ואף הגיעו לעמדות גבוהות וחלקם עסקו במסחר ותבלינים (קוצ'ינים שחורים ופארדסים). יהודים בודדים השתתפו בתנועת השחרור של המדינה. עם קבלת עצמאות הודו והקמת מדינת ישראל בשנת 1948 היגרו הרוב מבני הקהילות השונות לישראל וחלקם לבריטניה, ורק מיעוט נשאר בהודו".

 המשפחה של סבא בהודו

העלייה לישראל מהודו

בשנת 1969 סבא ומשפחתו עלו לארץ ישראל, מיד עם הגיעו לארץ החל לעבוד במפעל לטקסטיל, שם הכיר את סבתי מזיה. בשנת 1973 סבי התחתן עם סבתי מזיה ובאותה שנה אמי נולדה, אילנית, בתקופה זאת הם עברו לגור בעיר דימונה.  שם סבא שלי החל לעבוד במפעלי ים המלח, כעבור חודשים סבי עזב את עבודתו והחל לעבוד בשירות בית סוהר.

חשוב לי מאוד לספר את סיפורו של סבי ולציין שסבא שלי שהגיע משכונת עוני, בעבודה קשה ורצון ואמונה בנה משפחה וכיום הוא מבוסס כלכלית. כיום הוא אב לשני ילדים אילנית, הבכורה ואילן בן זקונים.

עוד מידע על קהילת בני ישראל ממומבאי והסביבה ניתן לקרוא בקישור לאתר בית התפוצות.

הזוית האישית

המשפחה היא הדבר הכי חשוב לסבא. סבא אמר לי שהוא מוכן להחסיר מעצמו בשביל שיהיה הכל למשפחה.