מאגר סיפורי מורשת

שמי: דב גולדברג. נולדתי בשנת ת"ש (1940) בבית החולים הדסה הר הצופים, ירושלים. אני נשוי לרעייתי חנה, אב לשני בנים ובת, סב לשבעה נכדים. גרתי בשכונת "שערי חסד" שבירושלים, שכונה חרדית. גדלתי וחונכתי כילד חרדי במשפחה חרדית חמה. ילד שני בין חמישה אחים.

בבית בו גדלתי מגבלת מפלס הגגות שנועדה לאפשר ניקוז מי הגשמים לבורות המים, חייבה בניית הבית בן שתי הקומות כשהקומה התחתונה שקועה מחציתה עד לקו האדמה. כדי להיכנס לבית לקומה התחתונה היה צורך לרדת חמש מדרגות. ברור שחלונות הבית היו בקו האדמה. התאורה בבית הייתה בהתאם. חדר האמבטיה והשירותים, כולל המטבח, היו בנפרד מחוץ לדירה, מעל מפלס מדרגות הכניסה לבית. מים חמים היו באמצעות "גייזר" שחומם על ידי אש וגזרי עצים, העשן היתמר מארובה שהתנשאה מעבר לבית.  בחורפים שפקדו אותנו חדרו מי הגשמים מתחת למפלס הבית, ובאופן תדיר בלילות ובימים היה עלינו לשאוב את המים שהציפו את הבית. המשפחה קפאה בקור וברטיבות.

כנער גידלתי תרנגולות וברווזים. נהניתי לראות את הברווזים שטבלו בגיגית מים. היה תרנגול מיוחד שגדל ושלט בתרנגולות. תרנגול זה זכה לכינוי "ג'נדל". הוא היה תוקפן במיוחד כלפי נערות בלבוש מיני, אותן שרט. לכל התרנגולות, לעתים הגיע מספרן ל-30, היה מקום קבוע בלול. ביצים טריות היו לנו בשפע.

בהמשך הרחוב התגורר יוס'לה וולבר. הוא היה מגדל מקצועי של תרנגולות ובמיוחד תרנגולי הודו. היה לו סוד מקצועי: הוא שיכר ביין תרנגול הודו והדגיר אותו על ביצי תרנגולות וברווזים. גודל תרנגול ההודו וחומו הביאו לבקיעת מספר רב של אפרוחי תרנגולות וברווזים. אפרוח הברווז ניכר במקורו הרחב ובכפות רגליו הנושאות קרום שחייה. כך נוסדה מדגרה טבעית.

הזוית האישית

עוז הנכד המתעד: נהנתי מאוד לשמוע על הילדות של סבא. הרגשתי שסבא מתרגש כמו ילד כאשר הוא מספר על ילדותו, זה היה עבורי מאוד מרגש.

סבא דב: אני מאוד מודה לעוז נכדי, שבזכותו נזכרתי בזכרונות ילדות שחשבתי שכבר נשכחו. תודה רבה על התכנית המבורכת.