מאגר סיפורי מורשת

שמי חיים שרעבי, נולדתי בעיר עדן שבתימן (שהייתה תחת קולוניה בריטית)  בשנת 1948.

עליתי ארצה בשנת 1949 במבצע "על כנפי נשרים". זאת הייתה העלייה של יהדות תימן לארץ.

אבא שלי נהרג בפרעות של עדן, שבו היה פוגרום, בו הבריטים נתנו לערבים לטבוח ביהדות תימן, במשך שלושה ימים, ועמדו מנגד, ולא עשו דבר למנוע את הטבח. בזמן הזה נרצח אבי. לאחר מכן עלינו ארצה אני ואמי. היות ואני הייתי בן יחיד לאמי והיא הייתה מאוד צעירה ולא ידעה לטפל בי, ואז לקחו אותי לאחד מהמוסדות של "הנרייטה סולד".

הנרייטה סולד נחשבה אז "לאם הילד העברי". היא ייסדה שלושה מוסדות בארץ: אחד בירושלים, אחד ברעננה, ואחד בפרדס חנה. המוסדות האלה התנהלו לפי גילאים. מגיל שנה עד גן ילדים בירושלים. מגן ילדים עד לכיתה ב' ברעננה. ובפרדס חנה עד לצבא.

בשנת 1956, פרצה מלחמה בין ישראל למצרים, שנקראה "מבצע קדש".  בשנה זו חליתי באפנדיציט, ושכבתי בבית החולים רמב"ם, בחדר עם שישים מיטות שרובם היו פצועי המלחמה. אחרי ההחלמה עברתי לגור עם אמי (בשכון היובל). שהיום נקרא גני תקווה.

משם התגייסתי לצה"ל ושירתתי בבסיס ללימודי קצונה. כשהבסיס הועבר למצפה רמון, עברתי לשרת בבסיס אכ"א שברמת גן.

לאחר מכן הועברתי לבסיס תובלה בקסטינה.

בשנת 1968 השתחררתי מצה"ל, התחלתי לעבוד בתעשייה האווירית בלוד.

בשנת 1969 כשהגעתי לנהריה לאירוע משפחתי, התאהבתי במקום, ולא חזרתי למרכז. התחלתי לעבוד במפעל ישאסבסט בתור חרט צינורות, ולאחר שנתיים עברתי למפעל "ישקר"

ישקר בע"מ היא חברה הפעילה בישראל ובמקומות אחרים בעולם. בבעלות ישקר מספר מפעלים. נשיא החברה ומייסדה הוא סטף ורטהיימר, מנכ"ל החברה הוא אילן גרי, שהחליף בתפקידו את יעקב הרפז ששמיש בתפקיד מאז שנת 1985 ומשמש כיו"ר קבוצת IMC. מפעלה הראשי של החברה ומשרדיה נמצאים באזור התעשייה תפן, שבסמוך לכפר ורדים, ובנוסף ל"ישקר" מפעל נוסף בצפון, באזור תעשייה דלתון.

ישקר היא אחת החברות המובילות בעולם בייצור כלי חיתוך ממתכת קשה, המיועדים לתעשיית העיבוד השבבי ולייצור מוצרי מתכת מתקדמים. בין מגוון מוצריה ניתן למצוא בין היתר כלים ושימות למחרטות וכרסומות. ישקר וחברות הבת שלה מעסיקות אלפי עובדים במפעליה בישראל ובעולם.(ויקיפדיה)

כשסיימתי לעבוד ב"ישקר",  עברתי להיות נהג משאית טיולית, ולאחר מכן  הייתי קבלן למבנים טרומיים, ב"טרום אסבסט". בשנת 1983, עבדתי במשרד השיכון בתור מנהל שיקום שכונות ביישוב שלומי.

הזווית האישית

שומרי – שמחתי לשמוע את סיפורו המעניין של סבי ואני הייתי מאחל לסבא וסבתא שלי, את כל הטוב שבעולם, ושיזכו לחיים ארוכים.