מאגר סיפורי מורשת

שמי אפרים ניסימוב ואני הסבא של הילה ניסימוב.

נולדתי בשנת 1945 להוריי לאה וגבריאל בטשקנט שבאוזבקיסטן – בבוכרה.

הוריי התחתנו בנישואים שניים, לפני שהם התחתנו, הם היו נשואים לבני זוג אחרים. לאחר מכן הבעל של אמי נפטר, ואשתו של אבי נפטרה. לאבי היו 2 בנות מהנשואים הראשונים שלו. לאחר שהוא התחתן עם אמי ונולדו להם 3 ילדים משותפים. אחד מהם זה אני, אני הוא הקטן מבניהם.

להורי היה הרבה כסף, היינו עשירים מאוד. יום אחד, אבי שמע, שמסתובבים גנבים בטשקנט, ואמר לאמי להחביא את הכסף אצל השכנה במרתף.  הם שאלו את השכנה, והיא הסכימה בחפץ לב. באותו הלילה, פרצו הגנבים אלינו הביתה, אבא שלי שמע רעש והחליט ללכת לסלון לראות מה קורה? הוא ראה מולו שלושה גנבים גברתנים והם התחילו להתנפל על אבי במכות נמרצות. אבי נחשב לאיש מאוד חזק, אבל להיאבק מול שלושה הוא לא היה מסוגל. אחד הגנבים דקר אותו ישר בחזה לעבר המוות….

הגנבים ברחו ואמי ראתה מה שקרה. היא נבהלה והתעלפה. אחי הגדול דאג שאנו, הילדים הקטנים, לא נתקרב לאזור הפגיעה, כדי שלא נבהל. נאלצנו לחיות שנתיים בעוני, משום שאבי הוא זה שפרנס אותנו. אמי הייתה עקרת בית, ואף פעם לא עבדה בעבודה אחרת.

לאחר שנתיים, אמי נזכרה שיש לנו עוד כסף.  את מה שהפקדנו  אצל השכנה, אמי הלכה אל השכנה ושאלה אותה היכן הכסף? השכנה התכחשה ואמרה, שאין לה מושג על מה אמי מדברת…  חיינו בעוני במשך עוד חמש שנים. לאחר מכן אחי סידר לנו עלייה לישראל, עלינו בשנת 1973.

אמי שמחה מאוד ועלינו לשכונת הבוכרים שבירושלים, אמי לא התחתנה יותר לעולם, בינתיים, אני התחתנתי, ונולדו לי שלושה ילדים, בילד הרביעי, אמי חלתה במחלה קשה, ובילדי החמישי נפטרה אמי…..

אני גר היום באור יהודה וב"ה יש לי יותר מ-30 נכדים ואני משתדל לפנק אותם ולתת להם כפי רצונם.

הזוית האישית

סבא אפרים משתף את נכדתו הילה בסיפור ילדותו במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.