מאגר סיפורי מורשת

סבא אמנון נולד בישראל בשנת 1938 והוא הילד הראשון שנולד בקרית עמל! להורים של סבא קראו מיכאל ובת שבע, ויש לו שני אחים תמר ורפאל (רפי). אביו של סבי עבד בבניין ונפטר בגיל 41 עקב מחלה קשה. בגלל קשיי פרנסה  נשלח סבי לקיבוץ שריד כאשר היה בגיל 11. בקיבוץ התחנך בבית ספר שנקרא "המוסד החינוכי".

ילדותי בקרית עמל

סבא מספר: "נולדתי שמאלי. בזמנו חשבו שלעשות פעולות ביד שמאל מביא מזל רע. הכריחו אותי לעשות את כל הפעולות ביד ימין כולל כתיבה. כתוצאה מכך כתב היד שלי היה לא יפה. בתקופה ההיא היה במערכת הציונים ציון "כתיבה תמה". בציונים בסיום השנה קיבלתי ציון "כמעט מספיק" (5). נאלצתי לכתוב בחופש הגדול פעמים רבות טקסט שהוכתב לי.

בקריית עמל היו חיילים אוסטרליים שדברו אנגלית. הם אהבו ילדים וחילקו לנו ממתקים. זכור לי הכובע האוסטרלי המיוחד שהם לבשו. עם הכרזת המדינה, כולם יצאו לרחובות ורקדו ריקודי הורה סוערים. השמחה ארכה זמן קצר, מיד פרצה מלחמת העצמאות והידיעות על ההרוגים הרבים השרו עצב.

מתברר שאני זוכר את שמות כל ילדי הכיתה שלנו (כיתה ה') משנת 1949, בחלקם גם שמות משפחה וכתובות, זאת למרות שעברו מעל 70 שנה מאז. אני לא זוכר את הילדים של אז, אבל ארגנו פגישת מחזור לפני מספר שנים, היה מרגש.

בשירות הצבאי שירתי במטכ"ל. המטכ"ל הוא המטה הכללי של הצבא שממוקם בקרייה בתל אביב. הייתי קצין בחיל הקשר ביחידה שאחראית על כל התקשורת במטה הכללי. שירתי בבקרה הצבאית. זו יחידה שעוסקת בכל התקלות בכל הארץ, ושולחת טכנאים לתיקון קווי תקשורת שאינם תקינים. הבקרה פעלה 24 שעות ביממה.

החייל גיל ופולה בן גוריון

הסיפור שאספר נוגע לחייל שלי ששמו גיל, אשר היה טוראי בן 19. גיל ביצע משמרת לילה בערב הסילבסטר בתאריך 31.12.63. באותו היום בבוקר הוחלף רמטכ"ל במטה, את הרמטכלות קיבל יצחק רבין מהאלוף צור. באותה משמרת של גיל בשעה 22:00 התקבל צלצול בטלפון של הבקרה. בקו הייתה פולה בן גוריון, היא הזדהתה בשמה וביקשה מגיל את הטלפון של רבין על מנת לברך אותו על הרמטכלות. מקרה נדיר שלא קרה לפני כן שפולה בן גוריון התקשרה לבקרה.

גיל לא האמין למשמע אוזניו וחשב כי מותחים אותו. הוא אמר לפולה: "למה את מתקשרת לפה? הרי בעלך ראש ממשלה לשעבר, אני מציע לך הצעה, לכי להיבחן לתיאטרון הבימה..". הוא דיבר בצורה לא מכובדת וסגר את הטלפון. כעבור מספר דקות התקבל עוד טלפון במטה, והפעם על הקו היה האלוף צור שביקש לדעת מי דיבר עם פולה. גם במקרה הזה גיל חשב שעובדים עליו וסגר את הטלפון. כעבור מספר דקות התקשר קצין קשר ראשי, בשלב הזה גיל הבין שעשה טעות והועמד למשפט כבר באותו היום וקיבל עונש חודש בכלא הצבאי.

למחרת הגעתי לצבא ושמעתי את הסיפור שקרה בלילה ולא האמנתי למשמע אוזניי. בבוקר פולה התקשרה שוב לבקרה וביקשה לדעת איזה עונש קיבל החייל, נאמר לה שנכנס לחודש לכלא והיא אמרה: "זה הרבה, אבל מגיע לו".

סרטון תיעוד של סבא אמנון: 

הזוית האישית

סבא: אני נהניתי לעבוד עם ירין. סיפרתי לירין על ילדותי ועל החיים בקיבוץ בו גדלתי. סיפרתי לו חוויות, סיפורים מרגשים ומצחיקים.

ירין: נהניתי לשמוע את סיפוריו של סבא ולעבוד איתו. נפגשנו מספר פעמים לצורך ביצוע העבודה והיה כיף ביחד.