מאגר סיפורי מורשת

שמי אוריין ואני תלמידת כיתה ה' בבית ספר רעות במועצה אזורית מנשה, אני גרה בקיבוץ עין שמר ואני נכדה של סבא אבנר.

שמי הוא אבנר ארבל נולדתי בשנת 1940 בבלינסון, אני אבא לארבע בנות וסבא לעשרה נכדים, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי אוריין. במסגרת התכנית אספר לנכדתי כמה זיכרונות וסיפורים מחיי ויחדיו נתעד אותם.

עוד כלב

כשאני הייתי בכיתה ה', ארץ ישראל הייתה תחת המנדט הבריטי כלומר האנגלים שלטו פה בארץ. אנחנו ילדי קבוצת זית יצאנו לטיול עם בובה, הכלבה שלנו, ועם המורה חיים לטיול באזור. כשהגענו לגבעת הכלניות בצד הצפוני של מושב גן השומרון, על הכביש הראשי חדרה עפולה, הגיעה משאית בריטית ודרסה לנו את כלבתינו בובה.

כמובן שהבכי היה גדול ומצב רוח רע מאוד. כשראה זאת הנהג הבריטי הוא יצא מהמשאית ושאל מה קרה, אמרנו לו שהוא דרס את כלבתינו בובה הוא הסתכל אחורה וראה את מה שקרה. הוא אסף את כולנו סביבו ואמר לנו "אני ממחנה שמונים ותוך שבוע אני מביא לכם כלבה חדשה", וכך היה. כעבור שבוע הגיע לחברת הילדים ג'יפ בריטי ובתוכו הנהג עם כלבה חדשה חמודה שמיד קראנו לה בובה היא הייתה לבנה עם כתמים חומים והחיוך חזר לקבוצת זית.

הפרחים

כשהיינו בחברת הילדים בשנת 1948 היינו עושים טיולים באזור בייחוד להרי מענית כשהיו שם מליוני פרחי בר למשל כלניות נרקיסים צבעונים ועוד. בתקופה הזאת עוד לא נחקק החוק לשימור צמחי הבר. אנחנו הורדנו את החולצות ושמנו בהם מאות פרחים והבאנו אותם לבית הילדים וכל הבית התמלא בריח של פרחים. היום הדבר הזה אסור לחלוטין זאת עברה על החוק.

אני זוכר שהיינו מייבשים את הפרחים במכבש של עץ. אחרי שבוע היינו מוציאים אותם ועושים מהם תערוכה יפה וריחנית לסוף שנת הלימודים וכשהיה נגמר להם הריח היינו זורקים אותם לפח.

 מימייה

בטיולי התנועה שלנו של השומר הצעיר תמיד התלוו שני מבוגרים מהקיבוץ. לטיול למצדה התלוו אלינו פינו כהן ומרים בן אברהם. הטיול היה בפסח והיה חם מאוד. בסוף הטיול הגיעו למצדה אוטובוסים וכולם נכנסו והתיישבו. מכיוון שהיה שבוע חם השפתיים של מרים התפקעו. באמצע הדרך היא הייתה צמאה מאוד ושאלה למי יש מים במימייה. לפני שעלינו לאוטובוסים אני מילאתי מים במימייה מים המלח (וכולכם יודעים שהמים מים המלח הם מלוחים ומרים מאוד).

כשמרים בקשה מים לשתות אני שכחתי שיש לי מים מים המלח ונתתי לה את המימייה שלי. אתם בטח מתארים לכם מה קרה אחר כך המים מים המלח הגיעו לשפתיים הפקועות של מרים. היא התחילה לצעוק עלי ולקלל בערבית מכיוון שהיא באה ממצרים. הייתה באוטובוס מהומה גדולה ואני רצתי והתחבאתי מאחורי הספסלים. את הסיפור הזה מרים לא שכחה לי הרבה שנים.

הזוית האישית

אוריין: היה לי כיף לעבוד עם סבא שלי ולשמוע את הסיפורים שלו.

אבנר: היה כיף לא נורמלי להיות כאן בכל הפגישות ולראות את הילדים החמודים והמוכשרים שפה וכמובן לעבוד עם אוריין.