ילדותה של רחל – ילדה יהודייה בסיביר
בעיר שגרתי לא היו הרבה יהודים.
נודע לי
שאני יהודייה לאחר שסיפרתי לאמי שילדים ברחוב הרביצו לילד קטן ומסכן.
לשאלתי
"מדוע מרביצים לו?" אנו הילדים "כי לא כואב לו כי הוא יהודי".
אז אמי אמרה שגם אנחנו יהודים ושזה לא נכון
שיהודים לא מרגישים כאב. יהודים הם כמו כל שאר האנשים האחרים ומרגישים הכל
כמו כולם.
בבית סיפרו לי על היהודים ועל
המשפחה ועל ההיסטוריה של המשפחה על החגים על המנהגים ועל תנ"ך ועברית שבו הוא
כתוב. אבי שלט
היטב בעברית אך חל איסור מוחלט לדבר או להזכיר זאת מחוץ לבית.
העיר
שגדלתי בה נמצאת באזור של מכרות פחם,(קוזבס). פחם, (אמיתי, לא עצים שרופים).
בעומק האדמה. אתו חיממו את הבתים. במרכז כל בית היה תנור לבנים גדול ומסביבו
החדרים התחממו מקירות הלבנים שסביב המטבח.
מזג
האוויר באזור היה קשה. בחורף הטמפ' ירדו לפעמים עד מינוס 43 מעלות לרוב הטמפרטורות היו בסביבות
מינוס 30-35 מעלות. עם המון שלג כשישה חודשים. זה כמובן דרש נעליים מיוחדות, אילו
היו מגפיים עשויות מצמר דחוס בעובי כחצי ס"מ תמיד גדולות במידה אחת מהרגל כדי
שיהיה מקום גם בשביל גרב צמר עבה וגם לאוויר בין הרגל לנעל בתור בידוד. בימי סופות שלגים השלג היה מגיע עד חצי מהחלון ולא
היה ניתן לפתוח את תריסי העץ.
אני עם אמא וחבר משפחה.
בקיץ מזג
האויר היה חם, לפעמים היה פלוס 40 היו גם סערות ברקים וגשמים והאדמה הייתה פורייה
מאוד.
אבי עבד בעבודה שקשורה בבניית מכרות פחם ולכן קבלנו מעבודתו בית עם שטח אדמה
גדול. זה אפשר לגדל בקיץ ירקות רבים ואני הייתי צריכה לעזור בזה הרבה. הירקות
שגידלנו הם: תפוח אדמה, גזר, סלק אדום, כרוב, כרובית, שעועית, אפונים, בצל,
צנוניות, עגבניות ואפילו תותים, גידלנו גם שיחי פטל אוכמניות אדומות ושחורות. זה
לא היה פשוט כי לא היה מים בבתים והיה צריך להביא מקצה הרחוב, מתחנת השאיבה, מים
בעזרת מקל אסל. היו לנו גם כ-10 תרנגולות שהתרוצצו בחצר, כלב ג'ינג'י ערמומי דומה
לשועל קראו לו שאריק וגם חתול. באמצע החצר היה מרתף עמוק ומעליו הייתה גבעת אדמה בתור בידוד וזה היה
המקרר בקיץ. בחורף בתור מקרר היה המבוא של הבית. בשנים
האלה היו הרבה ילדים כי זאת הייתה תקופה אחרי המלחמה עם הנאצים. לכן הלימודים בבית
הספר התקיימו במשמרות.
בכיתה ב'2 בעיר קיסיליובסק בתלבושת אחידה חגיגית. השולחנות והספסל מעץ מלא היו מחוברים וקשה להזיזים
אני בסוף התור הימיני בשיער שחור ומשקפיים.
אני
הבכורה ואחותי בתלבושת אחידה יומיומית.
הצווארון היה תפור ידני בנפרד מהשמלה בכל
שבוע היינו צריכים לפרום לכבס לגהץ במגהץ פחם לתפור מחדש והיו בודקים האם נקי.
הכי כיף
היה ללמוד במשמרת שנייה מ-14:00 בצהריים עד 20:00 בערב כי לא היה צריך למהר הביתה
כי הולכים עוד מעט לישון ולכן בדרך השתוללנו בעיר. הכי כיף
היה בתקופה אחרי חג המולד בגלל שבמרכז העיר, (בדיוק מול בית הספר), היו בונים את
עיר השלג עם ארמונות, פסלים, מבוכים, מנהרות וגבעות שהירידות מהם היו מגלשות שלג,במרכז עיר השלג היו
מעמידים יערות ענקיים וכל הילדים היו חייבים להכין קישוטי קרח צבעוניים בשביל לקשט
את העץ. בכיתה ו'
עברתי לעיר ריגה מקום ילדות אמי בכך הסתימה ילדותי בסיביר.
העשרה
יהדות סיביר: "יהדות סיביר היא קהילה יהודית גדולה במרכז אסיה הממוקמת בסיביר הנמצא כיום בשליטת הפדרציה הרוסית. היהודים הראשונים שישבו בסיביר היו שבויי מלחמה ממלחמת רוסיה-פולין (1632-1634). בסוף המאה ה-17, הוגלו לסיביר יהודים רבים ממוסקבה. במאה ה-19 הוקמו קהילות יהודים שהוגלו לסיביר אך יהודים חופשיים לא הורשו לשבת בסיביר שכן היא הייתה מחוץ ל"תחום המושב"…לאחר מלחמת העולם השנייה עזבו יהודים רבים את סיביר, חלקם למדינת ישראל. בשנות ה-70 ומאוחר יותר בשנות ה-90 היגרו יהודים רבים מסיביר למדינת ישראל". ויקיפדיה
תשע"ו
מילון
יהדות סיביריהדות סיביר היא קהילה יהודית גדולה במרכז אסיה הממוקמת בסיביר הנמצא כיום בשליטת הפדרציה הרוסית. היהודים הראשונים שישבו בסיביר היו שבויי מלחמה ממלחמת רוסיה-פולין (1632-1634). בסוף המאה ה-17, הוגלו לסיביר יהודים רבים ממוסקבה. במאה ה-19 הוקמו קהילות יהודים שהוגלו לסיביר אך יהודים חופשיים לא הורשו לשבת בסיביר שכן היא הייתה מחוץ ל"תחום המושב"...לאחר מלחמת העולם השנייה עזבו יהודים רבים את סיביר, חלקם למדינת ישראל. בשנות ה-70 ומאוחר יותר בשנות ה-90 היגרו יהודים רבים מסיביר למדינת ישראל
טייגה
יערות ענקיים של עצי מחט, אשוחים ועוד
אסל
מקל שהיו מניחים על הכתפיים ובשני הקצבות של המקל היו דליים
ציטוטים
”בזה שמשפחתי הוגלה לסיביר יצא דבר טוב שהמשפחה ניצלה מהנאצים וכך זכיתי להיוולד.“